אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 538 – יהודים, 'קורבנות סינדרום שטוקהולם'
בתאריך 27,9,20, מצאתי מאמר מאת ההיסטוריון יהודה באואר, בעתון 'הארץ', בשם: 'נכון יש קורונה, אבל בסופו של חשבון יש חשבון' . המאמר של ההיסטוריון המכובד עוסק ביחס פולין לשואה, לנושא זה אתיחס בסוף. אבל נדהמתי לקרא במאמר זה את הדברים הבאים: 'בתרבות היהודית, הלכידות התרבותית-לאומית מבוססת על סיפור יציאת מצרים, שבלעדיו אין עם יהודי. אלא שהסיפור כפי שהוא מופיע במקרא הוא מעשה אומנות של יסודות היסטוריים ואיבודם לאגדה. כיום אין ארכיאולוג או היסטוריון חשוב הסבור שהדברים התרחשו כפי שמסופר במקרא. עם ישראל לא יצא ממצרים מהסיבה הפשוטה שמעולם לא היה שם. מקורו באזור ארם נהרים, אליו הצטרפו כנראה יסודות שעזבו את מצרים, מתוך ההיקסוס ששלטו במצרים במשך כמאה שנה, מאות שנים לפני הסיפור המקראי'.
אני תמיד משתוממת על היסטוריונים וארכיאולוגים יהודיים, שעדות שונאים של העם היהודי תמיד עדיף בעיניהם על עדות אבותיהם. ובכן אם ההיסטוריון המכובד מסתמך על ארכיאולוגים והיסטוריונים יהודיים דומים לו, הם לדאבוני , קורבנות 'סינדרום שטוקהולם', החוזרים תמיד על עדויות שונאי ישראל, שהכפישו אותם, שעשו דה-לגיטימציה לתרבותם. מצער שבמדינת ישראל, עדיין רוב החוקרים האלו לא השתחררו בנחיתותם, סוגדים עדיין ליוצרי דת השטן, כמו לותר שהמליך על העולם הנגלה את השטן, ממשיכו גיתה, שגיבורו פאוסט כרת ברית עם מפיסטו. במקרה עדות זו של ההיסטוריון המכובד, באואר, הוא אפילו מסתמך על עדותו של מנטו, המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו, בשם: 'נגד אפיון', בו מנטו זה, שהיה כומר והיסטוריון מצרי, שלא דייק בכל מה שסיפר, שחי במאה השלישית לפני הספירה, הטיח בעברים, שהם גורשו ממצרים, יחד עם ההיקסוסים, בהיותם מצורעים.
באואר זה, לא מבין דבר איך נוצרת תרבות, שהיא פרי השפעה של תרבויות בתקופתה. על בסיס תרבויות אלו, מעוט, במקרה זה אבות העברים, חוללו מהפכה מחשבתית.
משום מה יהודים כפופי גב, לא שמים לב לעדות אבותיהם, מרוב נחיתות. הרי בספר בראשית מסופר שאבות עברים אלו יצאו מ'אור', אור מרכז תרבותי שומרי, עם שתרבותו עלתה על זו של תרבות היוונים המאוחרים יותר. יוונים שבהבדל מהעברים לא זכרו את מוצאם. שומרים שהמציאו בין יתר המצאותיהם גם את הכתב, שיוונים היו צריכים לאמץ מאחרים רק במאה ה-8, לפני הספירה. גיבור האפוס של מופלא זה, גילגמש, כבר ידע על השפה היכולה להעביר זכרונות גיבורים לדורות.
אבות העברים שיצאו מאור שהיתה בזמנם כבר כבושה בידי הכשדים, היתה כבר שכוחת אל. הם הכירו את אמונתם של השומרים ב'גורל', והם בתחכומם בטלו אמונה זו, במשל שלהם 'עץ הדעת'. בהניחם ש'דעת' ממקור חיצוני מבוססת על רצון חופשי, רצון חופשי המאפשר ליצור. הם ברוב תחכומם הבינו שהשפה מתאפשרת על-ידי כריתת ברית בין אלו המעניקים שם לחסר, שם נעלם, למען לזכור אותו.
אבות העברים, ברוב חכמתם, במקום האלים השומריים גוזרי גזרות, כרתו ברית עם עליון, ערב לשפתם הנעלמת, לקיומם.
קשה להניח שערב רב, כפי שבאואר מתאר את העברים, ערב רב מארם נהרים, עם תוספת ערב רב היקסוסי, יצרו מהפכה מחשבתית כזו, שאנו מוצאים בספר בראשית. אין אפשרות בבלוג להרחיב על המהפכה של אבות העברים, שמסופר עליהם שהיו נוודים בקרב עמים תרבותיים. לכן הם לא נשלטו על-ידי מוסדות משמרים, מוסדות נוסח מצרים, שאת המהפכה של הפרעה אחאנאתון, פולחן השמש, מחקו מיד אחרי מותו מוסדות הכוהנים המצריים.
אבות העברים נשאו אתם את פרות מהפכת מחשבתם למצרים, שבאואר טוען שהם בכלל לא היו שם. על בסיס הירושה הזו, משה,(דגם תאורו מתאים למשחררים לאומיים, רב תרבותיים, שהם בעלי תרבות עמם, ותרבות השליטים עליהם), שהיה בן ערובה בחצר פרעה, שברח ממצרים, לכן מורא מוסדות משמרים לא הפחידו אותו, יכול היה ליצור את המהפכה הדתית, השלב השני בפילוסופית השפה.
על דברים אלו הרחבתי בספרי, ובבלוגים קודמים. כאן אני יכולה רק בקצור להתיחס לאסון זה של נחיתות צאצאי העברים, שלא השתחררו מהשעבוד הרוחני שלהם, מסתמכים כל הזמן על עדות משפיליהם שלהם, אלו שאימצו לאילם ב'שטן', היו חייבים לעשות דה-לגיטימציה לתרבות התנ"ך, איחרו אותה, הוכיחו כאילו העתיקה את עקרונותיה מתרבויות אחרות.
יהודים עד היום מעריצים את קאנט שהציע להשמדת היהודים ביוטנזיה, דבר שהפאוסטים בצעו באושוויץ, רק הגאונית אלזה לסקר שילר, במחזה גאוני שלה, 'אני\ואני' העיזה להגיד שגיתה הנו בנו של מפיסטו, ויהודי כפוף גב, בובר פסל את פרסום מחזה זה, הרי הוא היה מעריץ גיתה.
מאחר שהיריעה קצרה, אתיחס בקצור לדעותיו של באואר, לפולנים. לא שאני חושבת שהפולנים היו חסידי אומות עולם, אהבו את היהודים, לא שתפו פעולה עם הגרמנים. אבל אני רוצה להתיחס לעובדה שנעלמה מכל חכמי היהודים, ההיסטוריונים, שהגרמנים הקימו מחנות השמדה ליהודים רק בפולניה, שחשבו את תושביה לנחותים. הם לא העיזו להקים מחנות מוות בארצות מערביות שכבשו, כיוון שפחדו מדעת עמים אלו.
יש רק להאשים את הגרמנים, שיהודים עדיין הם מעריצים את הוגיה, את קאנט, הגל, ניטשה, את המשורר גיתה שיצר את הדרמה 'פאוסט', דרמה שהפכה למיתוס פאוסט כל יכול. על בסיס מיתוס פאוסט זה קם הרייך השלישי.
אם העולם המערבי ניצל מפולחן השטן, שאותו המליך לותר, אם העולם ניצל מפולחן מפיסטו, שפאוסט כרת אתו ברית, זה הודות לקלווין, לא יהודים מעריצי התרבות הגרמנית.
קלווין ברפורמציה שלו חזר לכל עקרונות התנ"ך. אמנם העולם המערבי הפרוטסטנטי שקיבל את תורתו, לא עמד על ההבדל של התיאולוגיה של לותר לזו של קלווין, אבל אחרי ארבע מאות שנה, עקרונות אלו של קלווין הביאו למפלת פולחן השטן של לותר, של גיתה.
היהודים משום מה לא נעשו מעריצי קלווין, הם גם אחרי מפלת הפאוסטים ממשיכים להעריץ אותם.
היהודים מעריצי כל תרבות השונה מתרבותם, לא רק שלא עמדו על ההבדל בין תרבותם, הרי לפי באואר, בכלל לא יצרו תרבות, לא עמדו גם על ההבדל בין תרבותם לבין תרבות יוון.
שוב מקוצר היריעה לא ארחיב על כך, אבל יהודים כפופי גב אלו, לא עמדו על השפעת רעיונות התנ"ך על התפתחות התרבות המערבית.
העברים לא עסקו במדע, אבל השקפתם הדינמית איפשרה, אחרי שרעיונות אלו חדרו למערב, להחיות את המדע היווני שנעצר בגין השקפתם על עולם סטטי, נצחי. הנומינליסטים האנגליים הבינו יותר על השפעת מחשבת התנ"ך על העולם המערבי, מיהודים קורבנות 'סינדרום שטוקהולם'.
אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 538 – יהודים, 'קורבנות סינדרום שטוקהולם'
בתאריך 27,9,20, מצאתי מאמר מאת ההיסטוריון יהודה באואר, בעתון 'הארץ', בשם: 'נכון יש קורונה, אבל בסופו של חשבון יש חשבון' . המאמר של ההיסטוריון המכובד עוסק ביחס פולין לשואה, לנושא זה אתיחס בסוף. אבל נדהמתי לקרא במאמר זה את הדברים הבאים: 'בתרבות היהודית, הלכידות התרבותית-לאומית מבוססת על סיפור יציאת מצרים, שבלעדיו אין עם יהודי. אלא שהסיפור כפי שהוא מופיע במקרא הוא מעשה אומנות של יסודות היסטוריים ואיבודם לאגדה. כיום אין ארכיאולוג או היסטוריון חשוב הסבור שהדברים התרחשו כפי שמסופר במקרא. עם ישראל לא יצא ממצרים מהסיבה הפשוטה שמעולם לא היה שם. מקורו באזור ארם נהרים, אליו הצטרפו כנראה יסודות שעזבו את מצרים, מתוך ההיקסוס ששלטו במצרים במשך כמאה שנה, מאות שנים לפני הסיפור המקראי'.
אני תמיד משתוממת על היסטוריונים וארכיאולוגים יהודיים, שעדות שונאים של העם היהודי תמיד עדיף בעיניהם על עדות אבותיהם. ובכן אם ההיסטוריון המכובד מסתמך על ארכיאולוגים והיסטוריונים יהודיים דומים לו, הם לדאבוני , קורבנות 'סינדרום שטוקהולם', החוזרים תמיד על עדויות שונאי ישראל, שהכפישו אותם, שעשו דה-לגיטימציה לתרבותם. מצער שבמדינת ישראל, עדיין רוב החוקרים האלו לא השתחררו בנחיתותם, סוגדים עדיין ליוצרי דת השטן, כמו לותר שהמליך על העולם הנגלה את השטן, ממשיכו גיתה, שגיבורו פאוסט כרת ברית עם מפיסטו. במקרה עדות זו של ההיסטוריון המכובד, באואר, הוא אפילו מסתמך על עדותו של מנטו, המוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו, בשם: 'נגד אפיון', בו מנטו זה, שהיה כומר והיסטוריון מצרי, שלא דייק בכל מה שסיפר, שחי במאה השלישית לפני הספירה, הטיח בעברים, שהם גורשו ממצרים, יחד עם ההיקסוסים, בהיותם מצורעים.
באואר זה, לא מבין דבר איך נוצרת תרבות, שהיא פרי השפעה של תרבויות בתקופתה. על בסיס תרבויות אלו, מעוט, במקרה זה אבות העברים, חוללו מהפכה מחשבתית.
משום מה יהודים כפופי גב, לא שמים לב לעדות אבותיהם, מרוב נחיתות. הרי בספר בראשית מסופר שאבות עברים אלו יצאו מ'אור', אור מרכז תרבותי שומרי, עם שתרבותו עלתה על זו של תרבות היוונים המאוחרים יותר. יוונים שבהבדל מהעברים לא זכרו את מוצאם. שומרים שהמציאו בין יתר המצאותיהם גם את הכתב, שיוונים היו צריכים לאמץ מאחרים רק במאה ה-8, לפני הספירה. גיבור האפוס של מופלא זה, גילגמש, כבר ידע על השפה היכולה להעביר זכרונות גיבורים לדורות.
אבות העברים שיצאו מאור שהיתה בזמנם כבר כבושה בידי הכשדים, היתה כבר שכוחת אל. הם הכירו את אמונתם של השומרים ב'גורל', והם בתחכומם בטלו אמונה זו, במשל שלהם 'עץ הדעת'. בהניחם ש'דעת' ממקור חיצוני מבוססת על רצון חופשי, רצון חופשי המאפשר ליצור. הם ברוב תחכומם הבינו שהשפה מתאפשרת על-ידי כריתת ברית בין אלו המעניקים שם לחסר, שם נעלם, למען לזכור אותו.
אבות העברים, ברוב חכמתם, במקום האלים השומריים גוזרי גזרות, כרתו ברית עם עליון, ערב לשפתם הנעלמת, לקיומם.
קשה להניח שערב רב, כפי שבאואר מתאר את העברים, ערב רב מארם נהרים, עם תוספת ערב רב היקסוסי, יצרו מהפכה מחשבתית כזו, שאנו מוצאים בספר בראשית. אין אפשרות בבלוג להרחיב על המהפכה של אבות העברים, שמסופר עליהם שהיו נוודים בקרב עמים תרבותיים. לכן הם לא נשלטו על-ידי מוסדות משמרים, מוסדות נוסח מצרים, שאת המהפכה של הפרעה אחאנאתון, פולחן השמש, מחקו מיד אחרי מותו מוסדות הכוהנים המצריים.
אבות העברים נשאו אתם את פרות מהפכת מחשבתם למצרים, שבאואר טוען שהם בכלל לא היו שם. על בסיס הירושה הזו, משה,(דגם תאורו מתאים למשחררים לאומיים, רב תרבותיים, שהם בעלי תרבות עמם, ותרבות השליטים עליהם), שהיה בן ערובה בחצר פרעה, שברח ממצרים, לכן מורא מוסדות משמרים לא הפחידו אותו, יכול היה ליצור את המהפכה הדתית, השלב השני בפילוסופית השפה.
על דברים אלו הרחבתי בספרי, ובבלוגים קודמים. כאן אני יכולה רק בקצור להתיחס לאסון זה של נחיתות צאצאי העברים, שלא השתחררו מהשעבוד הרוחני שלהם, מסתמכים כל הזמן על עדות משפיליהם שלהם, אלו שאימצו לאילם ב'שטן', היו חייבים לעשות דה-לגיטימציה לתרבות התנ"ך, איחרו אותה, הוכיחו כאילו העתיקה את עקרונותיה מתרבויות אחרות.
יהודים עד היום מעריצים את קאנט שהציע להשמדת היהודים ביוטנזיה, דבר שהפאוסטים בצעו באושוויץ, רק הגאונית אלזה לסקר שילר, במחזה גאוני שלה, 'אני\ואני' העיזה להגיד שגיתה הנו בנו של מפיסטו, ויהודי כפוף גב, בובר פסל את פרסום מחזה זה, הרי הוא היה מעריץ גיתה.
מאחר שהיריעה קצרה, אתיחס בקצור לדעותיו של באואר, לפולנים. לא שאני חושבת שהפולנים היו חסידי אומות עולם, אהבו את היהודים, לא שתפו פעולה עם הגרמנים. אבל אני רוצה להתיחס לעובדה שנעלמה מכל חכמי היהודים, ההיסטוריונים, שהגרמנים הקימו מחנות השמדה ליהודים רק בפולניה, שחשבו את תושביה לנחותים. הם לא העיזו להקים מחנות מוות בארצות מערביות שכבשו, כיוון שפחדו מדעת עמים אלו.
יש רק להאשים את הגרמנים, שיהודים עדיין הם מעריצים את הוגיה, את קאנט, הגל, ניטשה, את המשורר גיתה שיצר את הדרמה 'פאוסט', דרמה שהפכה למיתוס פאוסט כל יכול. על בסיס מיתוס פאוסט זה קם הרייך השלישי.
אם העולם המערבי ניצל מפולחן השטן, שאותו המליך לותר, אם העולם ניצל מפולחן מפיסטו, שפאוסט כרת אתו ברית, זה הודות לקלווין, לא יהודים מעריצי התרבות הגרמנית.
קלווין ברפורמציה שלו חזר לכל עקרונות התנ"ך. אמנם העולם המערבי הפרוטסטנטי שקיבל את תורתו, לא עמד על ההבדל של התיאולוגיה של לותר לזו של קלווין, אבל אחרי ארבע מאות שנה, עקרונות אלו של קלווין הביאו למפלת פולחן השטן של לותר, של גיתה.
היהודים משום מה לא נעשו מעריצי קלווין, הם גם אחרי מפלת הפאוסטים ממשיכים להעריץ אותם.
היהודים מעריצי כל תרבות השונה מתרבותם, לא רק שלא עמדו על ההבדל בין תרבותם, הרי לפי באואר, בכלל לא יצרו תרבות, לא עמדו גם על ההבדל בין תרבותם לבין תרבות יוון.
שוב מקוצר היריעה לא ארחיב על כך, אבל יהודים כפופי גב אלו, לא עמדו על השפעת רעיונות התנ"ך על התפתחות התרבות המערבית.
העברים לא עסקו במדע, אבל השקפתם הדינמית איפשרה, אחרי שרעיונות אלו חדרו למערב, להחיות את המדע היווני שנעצר בגין השקפתם על עולם סטטי, נצחי. הנומינליסטים האנגליים הבינו יותר על השפעת מחשבת התנ"ך על העולם המערבי, מיהודים קורבנות 'סינדרום שטוקהולם'.
העברים לא עסקו במדע, אבל השקפתם הדינמית איפשרה, אחרי שרעיונות אלו חדרו למערב, להחיות את המדע היווני שנעצר בגין השקפתם על עולם סטטי, נצחי. הנומינליסטים האנגליים הבינו יותר על השפעת מחשבת התנ"ך על העולם המערבי, מיהודים קורבנות 'סינדרום שטוקהולם'.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 