אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 150 -העדר הופעת טראגדיות במחשבת התנ"ך

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 540 – העדר תופעת  טראגדיה במחשבת התנ"ך

     אם אנו רוצים להבין תופעה מסוימת בתרבות, אנו יכולים להבינה    רק אם אנו משווים תופעה זו בהקשר לתרבות אחרת. אנו יכולים להבין את התופעה 'טראגדיה', העדרה בתרבות התנ"ך, אם אנו בודקים תופעה זו בתרבות היוונית הקלאסית.

    טראגדיה הנה חלק מתרבות יוון, בה היא מצאה ביטוי על-ידי כמה טראגיקונים, כמו איסכילוס, סופוקלס ואאוריפידס. כפי שציינו לעיל, במחשבת התנ"ך אנו לא מוצאים ביטוי למצב אנושי זה.

   אנו נוכל להבין את סיבת העדר תופעת הטראגדיה במחשבת התנ"ך, אם נבין את ההבדלים הקוסמולוגיים של שתי התרבויות.

       הקוסמולוגיה של מחשבת התנ"ך היא היחידה שאין בה סכסוך בין האדם לעליונים. מה פרוש תופעה זו. האדם מטבע בריאתו לא משלים עם קצוב משך קיומו. מבחינה זו מחשבת התנ"ך השלימה עם קצוב חיי אדם, כתוצאה מכך היא נבדלת מקוסמולוגיות אחרות, שאין בסכסוך בין עליון לבין האדם.

     ראינו כבר בשעורים קודמים, שאבות העברים יצאו ממושבם באור במצוות אלוהים. עמדנו על העובדה שהאלוהות שצוותה על אבות העברים לצאת מאור, היתה האלוהות שכרתה ברית עם נח אחרי המבול, לא להשמיד את עולמו של האדם.

     ובכן, מדוע ניתן הצו הזה לאבות העברים לעזוב את אור? למען נבין את הסיבה לצו הזה לאבות העברים לעזוב את אור, עלינו שוב להסביר שאור באותם ימים היתה כבר כבושה בידי הכשדים השמיים, אבל תרבות השומרים השתמרה בה.

      לפי התרבות השומרית, לפי הקוסמולוגיה שלה, אלי תרבות זו פעלו לפי חוקי גורל, חוקים שגזרו, גזרו באופן שרירותי.

       הזכרנו כבר בשעורים קודמים, שהאלה של אור נינגל צעדה לאסיפת האלים, והתחננה לפני אספת האלים לבטל את הגזרה להרוס את אור. אילי שומר, שגזרותיהם היו שרירותיות, לא נענו לתחינותיה של נינגל, באומרם, אין לבטל גזרה.

      האלוהות שצוותה על אבות העברים לעזוב את אור, כפי שראינו, היתה האלוהות שכרתה ברית עם נח מלהרוס את עולמו של האדם. אלוהות זו בשונה מאלוהי שומר לא גזרה גזרות גורל, היא היתה אלוהות כורתת בריתות עם בני אדם.

      הקוסמולוגיה של אבות העברים מראשיתה היתה מבוססת על בריתות בריתות מונעות גזרות שרירותיות.

     קוסמולוגיה זו של אבות העברים שהיתה מראשיתה מבוססת על בריתות, פרושה היה שאבות העברים השלימו עם הסדר האלוהי, והאלוהות נעשתה ערבה לעולמם.

    מה היה פרוש השלמה עם הסדר האלוהי? השלמה עם הסדר האלוהי בעולם פירושו היה השלמה עם חוקי הקיום. ראינו ממשל 'עץ הדעת', שלפי חוקי הקיום, מנעד משך קיומו של האדם הוא בין 'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.

      אבות העברים השלימו עם חוקים אלו, אימצו רק 'עולם נגלה', לא יצרו עולמות חלופיים, נוסח המצרים העתיקים.

      מחוץ לעובדה שאבות העברים השלימו עם עולם נגלה בלבד, כפי שראינו שהם השלימו עם קיום קצוב חיי האדם.

      בנקודה זו, השלמה עם קיצוץ חיי האדם, מחשבת התנ"ך נבדלה מרוב התרבויות האחרות, וכאן נקח רק את דוגמת תרבות יוון.

      בהבדל ממחשבת התנ"ך, היוונים שבהבדל מהעברים לא היו מודעים למוצאם, ראו את עצמם ילידי האדמה, ראו את עצמם נצחיים.

     אבל חוקי הקיום לא שתפו פעולה עם אמונתם של היוונים על היותם נצחיים, המוות הוכיח להם אחרת.

      מבחינה זו העדר ההשלמה ארכיטיפית של היוונים עם קיצוב משך קיום האדם, הוביל אותם לסכסוך עם עליונים. מבחינה זו היוונים לא היו שונים מהמצרים העתיקים שלחמו באיליהם, לא היו שונים מהשומרים שהיו מסוכסכים עם אליהם.

      אבל הסירוב הזה של היוונים להשלים עם חקי הקיום, יצר אצלם את הרגשת הטראגדה. גיבורים בצורה שרירותית נענשו על-ידי כוחות על, אלים כמו המוירה שגזרה חוקים שרירותיים, אלי אולימפוס שקנאו בגיבורים, באדם. וזאוס שהעניש את החצי-אל פרומתיאוס שהעניק לאדם את האש, להקל על גורלם.

    אם אנו לוקחים את דגם הענשת פרומתאוס על-ידי זאוס, על כי העניק לאדם את השימוש באש, על-ידי כך הפר את האיסור מלהסיג גבולות האלים, ומשווים סכסוך זה עם עליונים, עם פרק הבריאה, ניווכח על ההבדל בקוסמולוגיות של שתי התרבויות.

     פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, הוא כבר פרי השלב השני של התפתחות פילוסופית השפה התנ"כית. לפי פרק זה אלהים בורא את העולם למען האדם.

     ובכן,  פרק  הבריאה מוכיח לנו שבקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון. הרי לפי קוסמולוגיה תנ"כית, הקשרים בין האדם לעליון הסתמכו על 'ברית', ובברית שני הצדדים מסכימים על תנאים, ואם הם ממלאים את התנאים לא קיים ביניהם סכסוך.

      כבר בראשית תולדות האבות יכלו להתהוות טראגדיות מהתנהגות אנושית. מקרה מובהק הוא סיפורו של יוסף, הבן האהוב על אביו יעקב, העדפתו מעוררת את קנאת אחיו, המתנכלים לו, מוכרים אותו. קנאה תמיד מובילה לטראגדיות. ובכן, למרות התנכלות האחים ביוסף המועדף, אנו נוכחים שיוסף בסופו של דבר מגשים את חלומותיו שבגינם שנאו אותו אחיו, הופך לשר במצרים, מציל את אחיו ואביו מרעב. בהקשר התנ"כי, ישר דרך גם אם התנסה בסבל, מצליח, כיוון שבעולם של בריתות הצדיק לא נענש.

       אבל אנו יכולים לראות דוגמה נוספת, מאוחרת יותר, דוגמת איוב שפוקדים אותו אסונות, לפי פרשנויות, המקרה שלו היה דגם של טראגדיה, אבל לא כך לפי מחברי דרמה זו. אלוהים המתגלה לאיוב בעל הטרוניות על גורלו, מוכיח לו שלמרות התרחשויות של סבל, לאדם הוענקו האפשרויות להתחיל מחדש. ובאמת איוב מתחיל  את חייו מחדש ומת שבע ימים.

    פרשת איוב שוב מוכיחה לנו שבעולם של עליון, שהנו ערב לעולמו של האדם, המבוסס על בריתות, טראגדיות לא פוקדות את האדם.

      אולי בהקשר פרשת איוב עלינו לחזור על טעותו של יונג בספרו בשם 'תשובה לאיוב'. יונג לא הבין את מחשבת התנ"ך, הוא יצא מזוית נוצרית, טען שאלהים נכשל במקרה של איוב, ולכן היה צורך בהופעתו של ישוע.

      מקרה הנצרות, ישוע שנצלב, הוא דוגמה נוספת של סטיה של יחיד, במקרה זה ישוע, שהיו לו יומרות  לשנות סדרי עולם בניגוד לבריתות. הוא נצלב, ועל הצלב הכיר בטעותו הכריז 'אלי, אלי למה שבקתני'. מיסדי הנצרות נתנו פרשנות מוטעית למקרה ישוע, לא התיחסו להודאתו בכשלונו על כי הפר את תנאי הברית.

     יונג עם פרשנותו למקרה איוב התעלם מהעובדות שההבטחות המוטעות בשמו של ישוע, על-ידי מיסדי הנצרות לא התקימו. הרי לותר הכיר בכך ולכן המליך את השטן, ושטן זה הוביל להרסנות מלחמת העולם השניה. קלווין לעומתו חזר לרוב עקרונות התנ"ך, נתן מקום ל'השגחה' וחוקיה.

      סדרי עולם לא השתנו לפי הבטחת שאול הטרסי, גם השטן של לותר לא צלח לשנות את עולמו של האדם, האפשרויות היחידות שנותרו היה לחזור לעולם הבריתות של התנ"ך.

       עולם הבריתות של מחשבת התנ"ך משלימה עם חוקי הקיום, חוקים המאפשרים קיום רק אם יש קצוב במשך קיומן של הישויות.

      כל הנסיונות של בני אדם לשנות סדרי עולם לא צלחו ולא יכולות לצלח.

      האדם הוא דייר משנה ביקום, המתת שהוענק, 'דעת'

 אין פירושו שביכותו לשנות את הסדרים היקומיים.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 539 – ייצוב העולם בבריתות – עצירת העולם עד להיעלמותו

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 539 – ייצוב העולם בבריתות –       עצירת העולם עד להיעלמותו

      אנו מתחילים בדיון בשעור זה עם חזרות על דברים שכבר דנו בהם בשעורים קודמים, אבל החזרה נחוצה כיוון שאנו רוצים להשוות את תרבות התנ"ך עם התרבות היוונית המאוחרת יותר.

     תרבויות חדשות נוצרות על בסיס תרבויות קודמות, על בסיס עקרונות תרבויות קודמים אלו, ושינויים בהם. מאחר שתרבות התנ"ך השאירה עדות על מוצאה, עלינו לבדוק את עקרונות תרבות קודמת זו, ולבדוק איך התרבות החדשה חוללה בה שינויים.

     ובכן התנ"ך מציין את אור כמוצא אבות העברים , שממנה הם יצאו בפקודה אלוהית.

       קודם עלינו לבדוק מה היתה מהות תרבות קודמת זו וסיבות אפשריות לנטישת אבות העברים אותה.

     אור היתה מרכז התרבות של השומרים. אבל היא בזמן אבות העברים כבר היתה כבושה על-ידי הכשדים, אבל היא שמרה על השגים תרבותיים של השומרים.

     תרבות שומר, היווצרותה, היא אחת מהפלאים, כיוון שתרבות זו ביצירותיה עלתה על התרבות היוונית המאוחרת יותר.

     השומרים יצרו ספרות, היסטוריה, חקקו חוקים, והמציאו כתב. נשאלת השאלה מה היו יכולות להיות הסיבות של עזיבת אבות העברים את אור.

     למען לעמוד על סיבה נראית לעין לעזיבת אבות העברים את אור יכולה להיות האמונה השומרית בחוקי גורל, שאבות העברים חוללו בהם שינויים.

     כפי שציינו, אור היתה כבר כבושה על ידי שבטים שמיים, כשדיים, יכול להיות שאבות העברים בתהייתם מדוע ירדה קרנה המדיני של אור, של השומרים, הגיעו למסקנה שאמונתם בחוקי גורל ערערה את החוזק המדיני שלה, בגין היות חוקי גורל שרירותיים.

      כדי להבין משמעות חוקי גורל, עלינו לבדוק עדויות על אופי פעולתם. אנחנו יכולים ללמוד על התנהלות חוקי גורל מקינה של האלה של אור, בשם נינגל.

     האלה נינגל אלת אור מופיעה באספת האלים כיוון שאלו גזרו על עירה חורבן. האלה מתחננת על עירה, אבל תשובת האלים היא שחוק שנגזר אי אפשר לשנותו.

     ובכן, חוקי גורל הם שרירותיים, לא נאמר על-ידי האלים  שתושבי  העיר חטאו. ובאמת בזמנם של אבות העברים, אור כבר נכבשה אבדה את עצמאותה. אבות העברים מבינים שהם נמצאים בעיר זו שאבדה את עצמאותה, הם נמצאים במצב קיומי מעורער, ולפי העדות שהאבות שמרו עליה, אלוהות מצווה עליהם לעזוב את העיר.

     נשאלת השאלה איזו אלוהות מצווה על אבות העברים לעזוב את העיר, שנמצאת במצב מעורער.

     התנ"ך לא מיידע אותנו על האלוהות המצווה. אבל אם אנו בודקים את מוצא האבות הם צאצאי שם, בנו של נח, נח שאלהים כרת אתו ברית לא להשמיד את העולם, אחרי המבול. אבות העברים שומעים את פקודת האלוהות לצאת מאור, אלוהות שכרתה ברית עם נח מלהשמיד את העולם.

     אבל המצווה הזו של האלוהות לאבות העברים לצאת מאור, עדיין לא מלמדת אותנו על המהפכה המחשבתית שהם חוללו ביציאה זו.

        אבות העברים היוצאים מאור למרחב לא ידוע, חווים טראומה, טראומה המגלה תובנות רדומות. והרי אבות העברים ביוצאם מאור קשרו קשר עם אלוהות שייצבה את העולם אחרי המבול, בברית.

      עובדה זו שאבות העברים קשרו את עצמם עם האלוהות שייצבה את העולם בברית מלהשמידו, גורם לאבות העברים לנתק קשר עם אלי שומר גוזרי גורלות. אבות העברים קושרים את עצמם לברית של האלוהות, שצוותה עליהם לעזוב את אור, אלוהות זו נעשית ערבה להם והם משלימים עם חוקי הקיום.

      מאחר שאבות העברים קבלו ערבות ברית  מהאלוהות, הטראומה שחוו מוסיפה להם  תובנות, על יחודו של האדם, שלו הוענקה מתת 'דעת', שפה. 

      המהפכה של אבות העברים מתחוללת בהקשר הברית, ברית שפירושה השלמה עם חוקי הקיום.

      הברית ייצבה את עולמם של אבות העברים, כך שהם יכלו להשלים עם חוקי הקיום, הברית מנעה מהם מרד נגדם.

      כך עלינו להבין את אמוץ 'דעת' על-ידי האבות, דעת היוצרת עולם בהתאם לחוקי הקיום, חוקים הקוצבים משך קיום האדם, במנעד מ'עץ הדעת' ל'עץ החיים'.

     עולמם של אבות העברים, המשלימים עם חוקי הקיום, התאפשר רק תחת חופת ה'ברית', ברית מייצבת עולם. תחת חופת הברית הזו גם 'דעת' הדו-פנימית, יוצבה, הפן האנרכי שלה, הפן ה'נחשי' שלה נוטרל, הברית הגבילה אותה בגבולות, מלהתפרע. השפה אף היא יוצבה על-ידי כריתת בריתות של אלו שיצרו אותה.

      כל ייצוב זה של העולם של אבות העברים, היה פרי אינטואיציה, או פרי של התגלויות של תובנות פרי הטראומה שאבות העברים חוו.

      אם אנו משווים את העולם היציב של אבות העברים, עולם בערבות אלוהית, עם התרבות היוונית, השונה ממנה, עלינו להצביע על הכרת עיקרון הברית כמייצב את העולם, את עולם השפה, שפה פרי אינפורמציה לא מקובעת, שפה אנרכית.    

      היוונים המאוחרים, בהבדל מהעברים לא זכרו את מוצאם, הם ראו עצמם חלק מהאדמה. אנשי אתונה ראו את עצמם צאצאי מלך ארחתאוס, מלך יליד האדמה.

     ראיתם של היוונים את עצמם כילידי האדמה נתנה להם תחושה שהם נצחיים כפי שהאדמה הנה נצחית, אבל המציאות התגלתה כשונה, הם היוונים, הדחיקו את המציאות שלא השלימה עם אמונתם.

     עלינו להזכיר כאן, דבר שהצבענו עליו, שהשומרים עלו בהמצאות שלהם על המצאות היוונים המאוחרים, אחת ההמצאות של השומרים היה הכתב, שהיוונים רק במאה ה-8 לפני הספירה רכשו את הכתב הפיניקי מאחרים.

      מאחר שהכתב של היוונים לא היה פרי המצאה שלהם הוא נשאר זר להם, עובדה זו גם יכולה להסביר ליחס השלילי שלהם לכתב, כפי שאנו מוצאים בדיאלוג פיידרוס של אפלטון, בו סוקראטס מתכחש לנחיצות הכתב. אבל סוקראטס בדיאלוג קרטילוס גם מתכחש לעובדה שהשפה יוצרת את הערכים, טוען שערכיו הם פרי נפשו הנצחית.

       סוקראטס מציין גם שהשפה היא בשרות השקפתו של  הרקליטוס על עולם זורם. ובכן, הפילוסופים סוקראטס, אפלטון ואריסטו התנגדו לפילוסופיה של הרקליטוס על עולם זורם, הרי הם האמינו בעולם נצחי.

       ההיצמדות של הוגי יוון לאמונה בעולם נצחי, סיבך אותם, כיוון שהעולם לא שיתף אתם פעולה.

     כאן אנחנו נתיחס רק בקיצור לתסבוכת המחשבתית היוונית. על התסבוכת הזו אנו יכולים לעמוד בדיאלוג פרמנידס של אפלטון. לפרמנידס ייחסו את ההשקפה על עולם סטטי, עולם על-זמני. קשה בבלוג קצר להרחיב על הוכחותיו של פרמנידס, אולי נקדיש לו בלוג משלו. אבל אפשר להתיחס לדיאלוג זה המכיל את דעותיו של פרמנידס, ואיך טעוניו נגמרים, שאלו שדנו במחשבתו התעלמו מהם.

     סוף הדיאלוג נגמר בקביעתו של פרמנידס, בספקותיו, האם העולם קיים או לאו. משום מה אלו שדנו בתורתו התעלמו מהעובדה ששאיפה לסטטיות, נצחיות נגמרת בשלילת קיום העולם. 

      בדף לפני הסוף של דיאלוג זה, עם מסקנתיו של ספק בקיום העולם, פרמנידס מזכיר דגם חלום, שאף בו דברים מופיעים ונעלמים כדגם מחשבתי .

     מאחר שיריעת בלוג קצרה, רצונינו היתה להצביע שהתעקשות של היוונים על נצחיות הובילה אותם לשלילת הקיום.