אוניברסיטה ווירטואלית שעור 541 – המתווכים
האדם ביקום עלום מודע להיותו תלוי בישויות עליונות שאין לו אתם שיח, על כן הוא ממנה מתווכים, מאציל עליהם יכולות לבוא בדברים אתם, שיקריבו קורבנות, למען לרצותם.
מאחר שראשית התפתחות תרבות התנ"ך היתה פרי מהפכה מחשבתית, מהפכה שנגרמה כתוצאה עזיבת אור מרכז תרבותי שומרי, מרכז אוטוכטוני, היא הפכה לתופעה חד-פעמית.
השומרים למרות המצאותיהן מעל ומעבר לתרבויות אחרות, אפילו אם נשווה אותם עם היוונים היותר מאוחרים, האמינו בחוקי גורל, האמינו שאליהם ממונים על חוקים אלו, גוזרים גזרות שרירותיות.
למרות שתרבות העברים לא היתה נוצרת ללא התבססותה על הירושה השומרית, אבות העברים חוללו מהפכה במסורת הזו.
אבות העברים ביוצאם מאור, שחררו את הישות העליונה מחוקי גורל, במקום למנות מתווכים בינם לעליון למען לפייסו בקורבנות, כרתו אתה ברית.
עריכת הברית הישירה הזו עם עליון, ייתר את תפקיד המתווך.
אנו לא מוצאים מתווכים לא במשל 'עץ הדעץ' ולא בפרק א' של ספר בראשית, לא בעשרת הדברות. אנו גם לא מוצאים מתווך בסוף דרמת איוב,
אבל יותר מכך, הנביאים יצאו נגד הקרבת קורבנות, תפקיד הכוהנים, תפקיד המתווכים. הנביאים הטיפו רק לשמירת הבריתות בין היחידים, שמירה על סדרי חברה תקינים, על שוויוניות.
אנו רואים ממזמורי תהילים, שהיחידים פונים ישירות לעליון, בלי מתווכים, מבקשים ממנו להיות שופט עליון, לפי עקרונות הבריתות, המתחזקות את הסדר היקומי.
מזמורי תהילים, והנביאים, הנם הביטוי האוטנטי של פילוסופית השפה התנ"כית, פילוסופיה מבוססת על בריתות, אנו לא מוצאים יחסים דומים בין האדם לעליון בתרבויות אחרות, כמו במזמורי תהילים.
מדוע עלינו להדגיש את היחוד הזה של מחשבת התנ"ך, כיוון שגם בה, היחוד הזה לאט לאט הופרע, על-ידי חדירת היסוד הכוהני, בהשפעה מתרבויות אחרות.
יסוד כוהני זה חדר לתוך ההשקפה הפילוסופית הקיומית המבוססת על בריתות, כבר במעמד הר סיני. אנחנו עדים לכך שאהרון, אחיו של משה מורד בו על-ידי יצירת פולחן עגל הזהב. למשה אין ברירה אלא להתפשר עם אחיו. אבל חדירה כוהנית זו לאט לאט התגברה ביהודה, ואחרי חורבן הבית הראשון דחתה את הנבואה המיצגת את ההשקפה הפילוסופית הקיומית מבוססת על בריתות,
אפילו אם אנו מתיחסים לפרושים, אחרי חורבן בית שני, אף הם הפכו את ההלכה למעין פולחן, פולחן שדחה את הפילוסופיה הקיומית הראשיתית.
ההלכה כפולחן, דחתה לגמרי את היסוד המדיני הקיומי, איפשרה הפיכת הירושה התנ"כית לדת פולחנית מאגית, דת גלותית.
הקדמה זו באה כדי להסביר איך הפכה השקפה פילוסופית מבוססת על בריתות, לדת עם מתווכים. אם לא כוהנים מתווכים, רבנים שבשם פולחן הלכתי, הפכו את העברים ממקימי מדינה מבוססת על בריתות, על הסדרים קיומיים, לעדה דתית פולחנית.
מאחר שבהקשר דיון מוגבל בהקיפו כאן, אנו לא יכולים להתיחס איך יהדות הפכה מהשקפה פילוסופית קיומית לעדה גלותית פולחנית, נעבור לביטויים הקיצוניים של התפתחות זו.
ברצוני כאן להתיחס לספר שהופיע לאחרונה, בשם: 'הקנאי', הרבי מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, מאת מנחם קרן קרץ.
כשם הספר 'הקנאי', הרבי מסאטמר, מייצג את הגלגול הקיצוני הזה של גלישת ההשקפה הפילוסופית הקיומית העברית לתופעה השלילית ביותר. כידוע הרבי מסאטמר, היה אנטי ציוני קיצוני, הוא שייך לשורה של רבנים שהטיפו נגד ציונות, היצליחו להימלט מזוועות השואה, בהשאירם את צאן מרעיתם להשמדה במשרפות אושוויץ, למרות שהם מנעו מצאן מראיתם בעוד מועד לברח לארץ או לאמריקה.
רבי יואל מסאטמר, שמנע מחסידיו להמלט, בהטפות נגד הציונות, נגד חיים בארה"ב, בהימלטותו, עשה שימוש בציונים, נמלט ברכבת של קסטנר, לבסוף אחרי שלא הסתדר בגלל קיצוניותו בארץ, ברח לארה"ב, ושם הקים עדה אנטי-ציונית.
ברצוני להביא תמצית מהצידוקים הדתיים לפיהם תרץ רבי יואל טיטלבוים את משנתו האנטי ציונית. בספרו 'ויואל משה'. הוא האשים את הציונות שהפרה את השלוש שבועות, בהסתמכותו על מדרש של הגמרא.( שם, עמ' 242) לפי מדרש זה, על עם ישראל הנמצא בגלות חלות שתי שבועות: שלא לקרב את הגאולה טרם זמנה ושלא למרוד באומות העולם.
ובכן, רבי יואל, בשם מצוות גלותיות מהגמרא, מצוות שהפכו את המסורת הפילוסופית הקיומית לפולחן מאגי, הצדיקו את הפיכת מחשבת התנ"ך לפולחן. הצדיקו את הפיכת העברים מישות מדינית, לישות עדה דתית גלותית. בעקרונות גלותיים אלו, רבי יואל, הצדיק את כל פילפוליו, את כל ההצדקות של מילוטו הפושעת, מילוט שמנע מצאן מרעיתו.
בלי ספק שרבי יואל מסמל את הגלגול הקיצוני של הפיכת הירושה התנ"כית, את הפילוסופיה הקיומית מבוססת על בריתות, לפולחן. פולחן שביסודו הוא שיחוד המתווך את העליון, ובשם השיחוד אפשר לבצע את כל הפשעים.
הרי המתווך, שאנשים תמימים מאצילים עליו את התיווך, בשם השיחוד שהוא מבצע, על-ידי קורבנות, במקרה של כוהנים, או על-ידי פולחן מאגי, פלפול מאגי, מתיר לו את ביצוע כל הפשעים.
דברים אלו אמורים לא רק לגבי מה שהכהונה ביהודה ביצעה, במניעתה שלה חיים מדיניים תקינים, מה שהפרושים עשו, שהפכו את ההלכה לפולחן מאגי, שהצדיק את הישיבה הארוכה בגלות, בנצלם את מעמדם לתועלתם הפרטית.
המסמך היחידי, בזמן הבית השני, שיצא נגד הכהונה, שהשתלטה ביהודה והפכה את פולחן הקורבנות, פולחן מאגי, לעיקר, היתה דרמת 'איוב'. מחברי דרמה זו, כל כך פחדו מממשל הכוהנים שהוציאו את התרחשות הדרמה לארץ עוץ. בתשובת אלהים בדרמה זו, על טרוניות איוב, האלוהות בין שאר דבריה מגנה את הידידים שבאו כביכול לנחם את הגיבור בהאשימם אותו. גינוי האלוהות את דבריהם, מבטא את זעם המחברים את מלל החברים הצריכים ליצג את השלטון. דרמת 'איוב' חוזרת להשקפה הפילוסופית הקיומית.
הדורות לא הבינו את משמעות היצירה. רק בדרך אגב, חכמים הבינו אותה, ויחסו את המסמך למשה, בהבינם שהיצירה מבטאת את ההשקפה הפילוסופית הקיומית של משה.
מחשבת התנ"ך היא חד-פעמית. אבל היותה חד-פעמית, היא לא החזיקה מעמד והאוסורפציה ( usurpation-מלה אנגלית זו אין לה מקבילה בעברית, פרושה, חסר זכויות, גוזל את זכויותיו של בעל הזכויות האמיתיות) של הכהונה את פילוסופית הבריתות, אוסורפציה בדמותו של אהרון, את מנהיגותו של משה, הוביל אותה לגלגול נוסח רבי יואל, חסיד פולחן מאגי, שבשמו, המתווך יכול לבצע כל פשע.
היום סוף סוף הכנסיה הקאתולית התעוררה לפשעים של כוהניה, מתווכיה, הם, בשם פולחן מאגי, בין היתר, מבצעים פשעים של ניצול מיני את חסידיה.
צאצאי העברים, בגלגולים השונים שלהם לא נמלטים מהתנהגות ארכיטיפית אנושית. גם רבנים, תחת פולחן הלכה מאגית, האריכו חיים גלותיים לטובתם, ובגלגול אחרון הצילו את עצמם מגורל צאן מרעיתם בהמלטות שלהם. הם, אינם שונים ממתווכים אנושיים אחרים בכל הדורות.
מוסד המתווכים, אם אלו כוהנים או רבנים שהפכו את ההלכה לפולחן מאגי, השחיתו עת מסורת אבותיהם, מסורת חד-פעמית, דת מבוססת על בריתות, מוסדות חברתיים מבוססים על בריתות. פילוסופיה פרי 'דעת', המתת שהוענק לאדם.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 