אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 546 – היקום רקודי ריצודי אור על פני הים – מופיעים נעלמים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

   איינשטיין, בביאוגראפיה עליו מאת וולטר אייזקסון, כאשר נשאל על אמונתו אומר את הדברים הבאים, (בע'497) :אני לא אתאיסט, הבעיה הכרוכה בעניין זה היא רחבה מדי עבור שכלנו המוגבל, אנחנו דומים לילד קטן הנכנס לספריה ענקית, מלאה בשפות רבות, הילד יודע כי מן הסתם מישהו כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע כיצד…..אנחנו רואים שהיקום מסודר בשיטתיות מרהיבה ושהוא מציית לחוקים מסוימים, אבל אנחנו מבינים רק במעומעם את החוקים הללו.

    האם מושג האל הזה הוא יהודי? – אני דטרמיניסט, אני לא מאמין בבחירה חופשית. יהודים מאמנים בבחירה חופשית. הם מאמינים שהאדם מעצב את גורלו שלו. אני מסרב להאמין בדוקטרינה הזאת.. במובן זה איני יהודי.

    האם זהו האל של שפינוזה? אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה.'

      אני מביאה את הציטוטים האלו מהביאוגראפיה של איינשטיין, כיוון שבמקום אחר סיכמתי: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'.

     הגעתי לסיכום הנ"ל מאחר שהבנתי שאיינשטיים איש המדע המהולל, לא היה מודע בכלל שהוא יכול לחשוב על היקום שנראה לו מרהיב, בזכות אמצעי השפה. איינשטיין, כרבים בין אנשי המדע לפני גלוי ה- DNA במחצית המאה הקודמת, בכלל לא חשבו על שפה, כלי המבדיל אותם מיתר הברואים על כדור הארץ שלנו, חשבו על שפה כמו על ראיה, חשבו על שפה כשמיעה, כיכולת נתונה. השפה לא נראתה בעיניו כפרי בריתות, הסכמים.

      מבחינה זו איינשטיין לא נבדל מיתר אנשי המדע. אבל הציטטה הזו לעיל, רוצה להסביר עוד תכונות של איינשטין, שהוא התכחש לגמרי למסורת אבותיו, התכחשות שהיתה תוצאה של היותו חסיד תורת שפינוזה.   

      עובדה זו שאיינשטיין ראה את עצמו חסיד שפינוזה מסביר את הכרזו האגבית שסיפורי התנ"ך הם סיפורים לילדים.

      אני רוצה להתיחס למה שאיינשטיין אמר באופן כללי, כמובן דברים אלו מתיחסים גם לשפינוזה.

     איינשטיין בציטטה לעיל מתכחש ל'רצון החופשי', שהוא יודע   שעיקרון זה הוא עיקרון יהודי, עיקרון תנ"כי. תמיד הכרזות כאלה, אם זה מפי שפינוזה, לותר, או איינשטיין נראות מגוחכות. במקרה של הכחשת רצון חופשי, אנשים אלו לא היו מסוגלים להביע את דעתם. כנראה שחכמים אלו רואים את עצמם רשאים לקחת את הפריבילגה, רצון חופשי להביע דעות, שאותה שוללים מאחרים. זו רק אחת הסתירות של אנשים מהוללים אלו.

      איינשטיין בציטטה לעיל אומר שהוא מאמץ את ההשקפה של שפינוזה על 'פנתאיזם'. ובכן, אם העולם כולו מלא  באלוהות, הרי זה משמעות 'פנתאיזם', אין בכלל מקום לאדם. אמנם פנתאיזם מניח שהאלוהות הממלאת את היקום כולו, מאצילה מעצמה את הישויות.

       פנתאיזם כעיקרון, כהשקפת עולם, היא מיסטיקה, מיסטיקה שתמיד שואפת לחזור לכוליות, אפילו החכם הסיני לאוטשה, רצה לחזור ל'טאו' הבלתי מחולק, רק במחשבה שניה חזר בו, ואימץ את העולם הנבדל.

     בהכרזתו של איינשטיין שהוא מאמץ את השקפתו של שפינוזה, הוא גם חוזר להשקפה היוונית שראתה את העולם נצחי, ראתה את העולם לפי הפילוסוף פרמנידס יחידה לא מחולקת.

      עלינו לציין את העובדה שאיינשטיין נפטר בשנת 1955, טרם הפצת הידיעה על גלוי ה-DNA, היות גופינו פרי אינפורמציה, על כן אפשר לסלח לו שלא ידע שאינפורמציה מארגנת את האנרגיה המפוזרת. לכן הוא אפילו לא הבין את נוסחתו : 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הוא לא הבין שנוסחתו מציינת  שהאנרגיה שבויה באינפורמציה. הוא לא הבין את זה, דבר שזמן קצר לאחר מכן, במלחמת העולם השניה, בקשר יצירת  פצצת  האטום,      החבור בין המסה, שהיא הנה אינפורמציה ששבתה את האנרגיה,  .

חיבור זה הופרד. הפרדת החיבור שחרר את האנרגיה שהפכה לפצצת אטום.

    בשיח עם איש המדע לאו סלרד שבא אליו בבקשה שיתן את ידו ליצירת פצצה, איינשטיין הביעה את תמיהתו על האפשרות של הפרדה כזו, אמר שלא חשב קודם על כך. 

       אני חוזרת על סיכומי במקום אחר במשפט: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'. ובכן, אם אנו לוקחים את פרק א' של ספר בראשית, בפרק זה מתוארת האלוהות היוצאת מה'אין', אלוהות זו ב'אומר', אינפורמציה', בוראת מתוך התוהו ובוהו, במינוח עכשוי, מאנרגיה מפוזרת, את הישויות.

       ובכן, אם אנו מניחים שמשה כתב פרק זה, אנו נוכחים לדעת שמשה הבין שאינפורמציה שובה אנרגיה וכך יוצרת את הישויות ביקום.

      העולם לא התיחס לפרק א' זה בספר בראשית כמסמך מדעי, מסמך פילוסופי, שהקדים את העולם המערבי בהבנה שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישוית, באלפי שנים. העולם המערבי לא התיחס לפילוסופית השפה בתנ"ך, כיוון ששאול הטרסי החטיא את 'דעת', והעולם המערבי לא השתחרר מהחטאה זו עד היום הזה, למרות שבינתיים, אחרי גילוי ה-DNA, מודעות שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישויות אומץ על-ידי העולם.

       אבל אם אנו חוזרים לאיינשטיין, התנגדותו לתורת הקוונטים      התעקשותו שאלהים לא משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם עיוור את איינשטיין.

      אינשטיין לא הבין שהוא נסוג לאמונות יווניות, שהוא נסוג להשקפות מיסטיות של כוליות, של דטרמיניזם, שהוא לא מאפשר את הדינמיות של העולם.

      התעקשות בעיקרון אחד הוביל את איינשטיין להתכחש גם לממצאיו.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

   איינשטיין, בביאוגראפיה עליו מאת וולטר אייזקסון, כאשר נשאל על אמונתו אומר את הדברים הבאים, (בע'497) :אני לא אתאיסט, הבעיה הכרוכה בעניין זה היא רחבה מדי עבור שכלנו המוגבל, אנחנו דומים לילד קטן הנכנס לספריה ענקית, מלאה בשפות רבות, הילד יודע כי מן הסתם מישהו כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע כיצד…..אנחנו רואים שהיקום מסודר בשיטתיות מרהיבה ושהוא מציית לחוקים מסוימים, אבל אנחנו מבינים רק במעומעם את החוקים הללו.

    האם מושג האל הזה הוא יהודי? – אני דטרמיניסט, אני לא מאמין בבחירה חופשית. יהודים מאמנים בבחירה חופשית. הם מאמינים שהאדם מעצב את גורלו שלו. אני מסרב להאמין בדוקטרינה הזאת.. במובן זה איני יהודי.

    האם זהו האל של שפינוזה? אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה.'

      אני מביאה את הציטוטים האלו מהביאוגראפיה של איינשטיין, כיוון שבמקום אחר סיכמתי: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'.

     הגעתי לסיכום הנ"ל מאחר שהבנתי שאיינשטיים איש המדע המהולל, לא היה מודע בכלל שהוא יכול לחשוב על היקום שנראה לו מרהיב, בזכות אמצעי השפה. איינשטיין, כרבים בין אנשי המדע לפני גלוי ה- DNA במחצית המאה הקודמת, בכלל לא חשבו על שפה, כלי המבדיל אותם מיתר הברואים על כדור הארץ שלנו, חשבו על שפה כמו על ראיה, חשבו על שפה כשמיעה, כיכולת נתונה. השפה לא נראתה בעיניו כפרי בריתות, הסכמים.

      מבחינה זו איינשטיין לא נבדל מיתר אנשי המדע. אבל הציטטה הזו לעיל, רוצה להסביר עוד תכונות של איינשטין, שהוא התכחש לגמרי למסורת אבותיו, התכחשות שהיתה תוצאה של היותו חסיד תורת שפינוזה.   

      עובדה זו שאיינשטיין ראה את עצמו חסיד שפינוזה מסביר את הכרזו האגבית שסיפורי התנ"ך הם סיפורים לילדים.

      אני רוצה להתיחס למה שאיינשטיין אמר באופן כללי, כמובן דברים אלו מתיחסים גם לשפינוזה.

     איינשטיין בציטטה לעיל מתכחש ל'רצון החופשי', שהוא יודע   שעיקרון זה הוא עיקרון יהודי, עיקרון תנ"כי. תמיד הכרזות כאלה, אם זה מפי שפינוזה, לותר, או איינשטיין נראות מגוחכות. במקרה של הכחשת רצון חופשי, אנשים אלו לא היו מסוגלים להביע את דעתם. כנראה שחכמים אלו רואים את עצמם רשאים לקחת את הפריבילגה, רצון חופשי להביע דעות, שאותה שוללים מאחרים. זו רק אחת הסתירות של אנשים מהוללים אלו.

      איינשטיין בציטטה לעיל אומר שהוא מאמץ את ההשקפה של שפינוזה על 'פנתאיזם'. ובכן, אם העולם כולו מלא  באלוהות, הרי זה משמעות 'פנתאיזם', אין בכלל מקום לאדם. אמנם פנתאיזם מניח שהאלוהות הממלאת את היקום כולו, מאצילה מעצמה את הישויות.

       פנתאיזם כעיקרון, כהשקפת עולם, היא מיסטיקה, מיסטיקה שתמיד שואפת לחזור לכוליות, אפילו החכם הסיני לאוטשה, רצה לחזור ל'טאו' הבלתי מחולק, רק במחשבה שניה חזר בו, ואימץ את העולם הנבדל.

     בהכרזתו של איינשטיין שהוא מאמץ את השקפתו של שפינוזה, הוא גם חוזר להשקפה היוונית שראתה את העולם נצחי, ראתה את העולם לפי הפילוסוף פרמנידס יחידה לא מחולקת.

      עלינו לציין את העובדה שאיינשטיין נפטר בשנת 1955, טרם הפצת הידיעה על גלוי ה-DNA, היות גופינו פרי אינפורמציה, על כן אפשר לסלח לו שלא ידע שאינפורמציה מארגנת את האנרגיה המפוזרת. לכן הוא אפילו לא הבין את נוסחתו : 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הוא לא הבין שנוסחתו מציינת  שהאנרגיה שבויה באינפורמציה. הוא לא הבין את זה, דבר שזמן קצר לאחר מכן, במלחמת העולם השניה, בקשר יצירת  פצצת  האטום,      החבור בין המסה, שהיא הנה אינפורמציה ששבתה את האנרגיה,  .

חיבור זה הופרד. הפרדת החיבור שחרר את האנרגיה שהפכה לפצצת אטום.

    בשיח עם איש המדע לאו סלרד שבא אליו בבקשה שיתן את ידו ליצירת פצצה, איינשטיין הביעה את תמיהתו על האפשרות של הפרדה כזו, אמר שלא חשב קודם על כך. 

       אני חוזרת על סיכומי במקום אחר במשפט: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'. ובכן, אם אנו לוקחים את פרק א' של ספר בראשית, בפרק זה מתוארת האלוהות היוצאת מה'אין', אלוהות זו ב'אומר', אינפורמציה', בוראת מתוך התוהו ובוהו, במינוח עכשוי, מאנרגיה מפוזרת, את הישויות.

       ובכן, אם אנו מניחים שמשה כתב פרק זה, אנו נוכחים לדעת שמשה הבין שאינפורמציה שובה אנרגיה וכך יוצרת את הישויות ביקום.

      העולם לא התיחס לפרק א' זה בספר בראשית כמסמך מדעי, מסמך פילוסופי, שהקדים את העולם המערבי בהבנה שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישוית, באלפי שנים. העולם המערבי לא התיחס לפילוסופית השפה בתנ"ך, כיוון ששאול הטרסי החטיא את 'דעת', והעולם המערבי לא השתחרר מהחטאה זו עד היום הזה, למרות שבינתיים, אחרי גילוי ה-DNA, מודעות שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישויות אומץ על-ידי העולם.

       אבל אם אנו חוזרים לאיינשטיין, התנגדותו לתורת הקוונטים      התעקשותו שאלהים לא משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם עיוור את איינשטיין.

      אינשטיין לא הבין שהוא נסוג לאמונות יווניות, שהוא נסוג להשקפות מיסטיות של כוליות, של דטרמיניזם, שהוא לא מאפשר את הדינמיות של העולם.

      התעקשות בעיקרון אחד הוביל את איינשטיין להתכחש גם לממצאיו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: