אוניברסיטה ווירטואלת – שעור 551- סוד קיום עולם השפה של האדם הוא הברית

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 551  – סוד קיום עולם השפה של  האדם הוא הברית

      סוד קיום עולם השפה של האדם הוא בכך, שיצירת יכולת שהוענקה לו לברא את השפה, מבוססת על בריתות. בריתות המחיבות את היחידים שכרתו ברית לזכור את השמות שנתנו לעצמים ולפעולות. ההזדקקות לזולת לבריאה זו, היא בסיס המוסר האנושי.  

     יצירת השפה בצורה אפיגנטית, הופכת למכנית, כך האדם שוכח שהוא כרת ברית עם הזולת, שהוא חייב לו, בגין ההזדקקות שלו לשתוף הפעולה.                                                                                         

הבריתות מאפשרות בהמשך את כל סוגי החליפין של האדם המזקיקים אותו עוד יותר זה לזה, ליחס זה לזה, האפשרי על בסיס מוסר.   

      בשעור הקודם שאלנו האם העולם נברא על-ידי 'אומר' או על-ידי 'כח'.

      הקוסמולוגיה התנ"כית היא היחידה שאימצה את 'דעת', שפה כאמצעי בריאה באמצעות בריתות, כפי שראינו, ההזדקקות של היחיד לזולת שאתו כרת האדם ברית למען לזכור את השמות שהוענקו לעצמים, פעולות הוא בסיס המוסר האנושי. אבל האדם שבצורה אנומלית הוענקה לו יכולת השפה, בגלל המכניות של היצירה שלו, גם אינו רוצה בה, כיוון שהיא בוראת עולם ערטילאי, והאדם רוצה ברצף, הוא רוצה בעולם מוחשי.

     ההתנגדות לשפה יוצרת החלה כבר אצל היוונים הקלאסיים, הם עדיין לא היו מודעים למחשבת התנ"ך. אנו מוצאים בדיאלוג קרטילוס של אפלטון את סוקראטס המתנגד לשפה יוצרת בטענה שהערכים הם פרי רוחו הנצחית.

       היוונים הקלאסיים האמינו בעולם נצחי, באדם נצחי, על כן ראו גם את הערכים כחלק מהנפש הנצחית, הם התנגדו להרקליטוס שטען שהעולם נמצא בזרימה, כך ראו את השפה הערטילאית כאילו מאשרת את השקפתו של הרקליטוס על עולם זורם.

       מאחר שהיוונים הקלאסיים התנגדו לשפה הערטילאית ככלי יוצר, יש להבין את שאול הטרסי מיסד הנצרות שהחטיא את משל 'עץ הדעת', ברצותו בדומה ליוונים עולם רצוף, נצחי. על כן אין לראות את שאול הטרסי כמחדש נטיה אנושית הסולדת משפה ערטילאית, אלא כממשיך נטיה ארכיטיפית, כפי שזה היה אצל היוונים.

      ההתנגדות הזו לשפה הערטילאית כיוצרת בהמשך גרם לכך שצאצאי העברים זוהו עם הכתוב במשל 'עץ הדעת' ובפרק א' של ספר בראשית, בתקופה שהעברים כבר שכחו את פילוסופית השפה שעצבה את מחשבת התנ"ך.

       אנו עדים לכך שנטיה אנושית זו לרצות בעולם רצוף, נצחי, רצון בעולם מוחשי לא ערטילאי, שליט עד היום הזה, שאפילו הנומינליסטים האנגליים שהזדהו עם חלק מעקרונות התנ"ך, וגם חסידי קלווין שאף הם אימצו חלק מעקרונות התנ"ך, לא השתחררו מהחרם ששאול הטרסי הטיל על משל 'עץ הדעת', לא אימצו בחזרה את פילוסופית השפה שעיצבה את מחשבת התנ"ך.

     עובדה זו שהעולם הנוצרי לא השתחרר מהחרם ששאול הטרסי הטיל על משל 'עץ הדעת', גרם לכך ועדיין גורם לכך, שפילוסופית שפה לא התפתחה, והאדם ממשיך לחשוב שהשפה היא נתון כמו הראיה, לא יצירה אנושית.

      מאחר שזוהי נטיתו של האדם הרוצה בעולם רצוף נצחי, מוחשי,      צריך להסביר לנו שהמדע עדיין סבור שכוחות פועלים ביקום, לא אינפורמציה. אבל בעיקר נטיה זו של האדם יכולה להסביר לנו איך  השקפת עולם כמו ההשקפה הלותרנית, התקבלה.

      ההשקפה של לותר ברפורמציה התגבשה לקוסמולוגיה לפיה השטן בעל הכח שליט בעולם, שטן שניצח את ישוע, שבשורתו לא התגשמה.

      אנו צריכים להבין את התופעה הזו כפרי פחדו של האדם מעולם ערטילאי של השפה, אמונתו ש'כח' ישנה את המציאות.

    הבאנו כאן דוגמה קיצונית את הקוסמולוגיה של לותר על משילות השטן בעל כח. השקפה שקיבלה יתר תוקף על-ידי המשורר גיתה, שהמחיז את תיאולוגית לותר ביצירצתו 'פאוסט', וביצירה זו הוא אפילו שלל את השפה כראשית, במקומה העמיד את ה'מעשה'.

       תופעות קיצוניות אלו לא מובנות לאלו העוסקים בשפה, לא מודעים שסלידה מעולם ערטילאי מוביל להשקפות קיצוניות, כמו הקוסמולוגיה הלותרנית.

       אבל אם אנו בודקים אפילו השקפות עכשויות שעדיין רואים בשפה נתונה, לא שפה הנוצרת על-ידי בריתות, חוסר ההבנות אצל האדם על עולמו האנושי מתבררות.

        הרי שפה נתונה חסרה את אותם העקרונות שאנו מוצאים במשל 'עץ הדעת', עיקרון ה'הבדלה', השלמה עם קיום אנושי קצוץ.

        כפי שראינו עקרונות אלו של משל 'עץ הדעת' נדחים על-ידי האדם שלא מוכן להשלים עם קיום קצוץ, גם אם חיים נצחיים לא מתגשמים.

     כאשר לותר בזמן הרפורמציה הגיע למסקנה שהבטחות בשם ישוע לא התגשמו, הוא לא חזר למשל 'עץ הדעת' שהוחטא על-ידי שאול הטרסי, הוא הקצין עוד יותר, רצה בעולם מוחשי של השטן, שטן בעל כח.

     אפילו חסידי קלווין שבהבדל מלותר חזרו לחלק מעקרונות מחשבת התנ"ך, לא ביטלו את החרם של החטאת משל 'עץ הדעת' על ידי שאול הטרסי, לא חזרו לתובנות משל זה שהשפה היא יצירה   פרי אינפורמציה ערטילאית, שהשפה היא פרי בריתות.

      היחידי מבין הנומינליסטים האנגליים שהבין משהו מפילוסופית השפה הוא הובס, שיצר את המדינה ה'לויתן', מדינה מבוססת על , הסכם בין בני אדם, על בריתות, אבל גם הוא הבין את פילוסופית השפה רק חלקית.

     כבר הזכרנו את ניוטון, בהזדמניויות אחרות, שאימץ חלק ארי ממחשבת התנ"ך, הוא הודה שמה שהתגלה לעתיקים, לא מובן לו ולא לבני דורו.

     מאחר שניוטון לא הבין את פילוסופית השפה תורתו על גרויטציה היא פרי משיכת כוחות. למרות מסקנותיו אלו הוא לא צלח להסביר מדוע כוחות אלו נמשכים זה לזה.

       ברור אם אנו חוזרים לפילוסופית השפה, פילוסופיה אינטואיטיבית לא מפרטת, פוסחת על שלבים, אזי אנו יכולים להבין, שהאינפורמציה היקומית השובה את האנרגיה המפוזרת ומעצבת אותה לישויות, ישויות אלו נמשכות זו לזו כיון שהן פרי בריתות, לא כוחות.

      רק הבנת האינפורמציה היקומית, אינפורמציה ערטילאית, היוצרת ומעצבת ישויות על-ידי בריתות, יכולה להסביר לנו את התנהגות הישויות שעוצבו על-ידה.

      הסרבנות האנושית להשלים עם היות עולמו פרי אינפורמציה ערטילאית, מקשה על הבנת התנהגות הישויות.

    האדם השבוי במשאלות לא מודע לעובדה שחוקי הקיום לא משתפים אתו פעולה, לא הופכים את חייו לנצחי, לא שתפו פעולה עם בשורתו של שאול הטרסי, לא שתפו פעולה עם הקוסמולוגיה של לותר על משילות השטן בעל הכח.

     האדם הוא פרי מתת אנומלית, מתת שפה, אינפורמציה אנרכית, אינפורמציה הכופה על האדם את חוקיה, את הבריתות.

      אינפורמציה אנרכית זו יוצרת את עולמו הלשוני של האדם על-ידי בריתות שהיחיד כורת עם הזולת לזכור את השם שנתן לחפץ, לפעולה. חוקים אלו של האינפורמציה האנרכית, השפה כופה על האדם משא ומתן בכל מעשיו, הוא לא מקבל דברים מ'עץ השפע', הוא מוכרח ליצור דברים יחד עם הזולתים.

      האדם שלא מודע, או לא רוצה לראות את עולמו פרי אינפורמציה אנרכית ערטילאית, לא מבין מדוע משאלותיו שהוא טוה למיתוסים לא מתגשמים. ןמאחר שמשאלותיו של האדם לא מתגשמות הוא יוצר מיתוסים חדשים, מבטל ישנים, מקווה שאלו יתגשמו.

      האדם אינו נותן לעצמו דין וחשבון שהחלפת המיתוסים עם הבטחות של גאולה, גורלם יהיה כמו של קודמים, לא יתגשמו.

     אם האדם היה מבין שהוא פרי אינפורמציה אנרכית, ערטילאית,

אנומלית, היה משלים עם חוקיה, חוקים המלמדים שהאדם צריך ליצור את עולמו, את צרכיו בשתוף פעולה עם הזולת, הזקיקות לזולת, יסוד המוסר, היה משפר את  עולמו.

     האדם שאינו משלים עם המתת האנומלית שהוענקה לו, סובב בעולמות של אשליות, חושב תמיד שאם ישנה את משאלותיו עולמו ישתפר. הפתרון היחידי להטבת חיי אדם להשלים  עם המתת האנומלית לנהוג לפי חוקיה, חוקים של שתוף פעולה עם הזולת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: