אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 555 – תורת הקואנטות באה לחזק את הפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, את תורת הבריתות
תורת הקוואנטית שראשיתה עם הפיזיקאי הגרמני הייזנברג, ממשיכו בוהר, החצי יהודי הדני, זוכה לשכלולים, על-ידי הפיזיקאי קרלו רובלי, שבין ספריו אנו מוצאים גם ספר בשם 'המציאות היא לא כפי שנראית לנו',
ברור שאני לא פיזיקאית, ולא באה להתיחס לתורתו של רובלי, אלא רק מה שעיני קלטו מדבריו, התואמים את ההשקפה התנ"כית, שהקוואנטות מקבלות את זהותן רק בהתמזגות זו בזו.
מסקנה זו תואמת את ההשקפה התנ"כית הרואה שהישויות מקבלות זהות מבריתות, התמזגות זו בזו..
מספיק אם נזכיר את העובדה שעליה הרחבתי בכתבי, שהשפה היא תוצאה של בריתות בין שני יחידים, הנותנים שם לפעולה, לעצם, למען לזכור אותו, להצפינו במח, כיוון שהשם הוא ישות מופשטת, לא מוחשית, קיים רק בזכרון, או אם הומצא כתב, בכתובים.
ה'ברית' היא עיקרון תנ"כי, נמצא רק בקוסמולוגיה שלה, שאפשר להרחיבו על היקום כולו, יקום שבו שולטים חוקי בריתות בין הישויות.
רובלי מזכיר גם שהעולם אינו רציף, עיקרון שאינו לגמרי חדש כבר היום, למרות שהיוונים שהמערב ראה ורואה את עצמו ממשיכו, במדע ובפילוסופיה, האמין בקיום רציף, נצחי, שאותו השליח שאול הטרסי, יוצר הנצרות, שמרד במסורת אבותיו, העברים, אימץ מהיוונים, סבר שהאלוהות תשנה סדרי עולם, בגין קורבנו של ישוע, תבטל את המוות, שמחשבת התנ"ך האמינה בו, במקום קיום קצוב יווצר קיום רציף, שממנו המוות יגורש.
איני רוצה להיות אפיקורסית ולכפור בתורותיהם של מדענים שהוכתרו כגדולים, ניוטון ואיינשטיין. שסברו, הראשון האמין בעולם של גרוויטציה של כוחות, ולא גרוויטציה של אינפורמציה, והשני, איינשטין, שהתנגד לתורת הקוואנטות, חשב את העולם דטרמיניסטי.
מה שרובלי טוען מנוגד לדעות של אנשי מדע דגולים אלו, למרות שהוא בניגוד לי אינו מעיז להיות אפיקורסי, ולהצביע על הטעויות שלהם.
מה שרובלי טוען לגבי אי שלמותן של קוואנטות, או ישויות, כל עוד לא התחברו זה בזה, אנו כבר מוצאים בפילוסופיה הלשונית התנ"כית הנמצאת בספר בראשית במשל 'עץ הדעת', ובפרק א' של ספר זה, פרק הבריאה.
לדאבונינו צאצאי העברים, לא צלחו לפתח את התורה הלשונית שהיתה פרי אינטואיציה של אבות העברים, ופסחה על שלבי בינים, דבר שהקשה לדורות להבין את גודל התובנה בפרקים אלו, על פעילות האינפורמציה, השפה, המעצבת את היקום על-ידי בריתות, התיחסו אליהם רק כמצביעים על אמונה דתית, לא על תובנה אינטואיטיבית של האינפורמציה, שכינו אותה במשל 'עץ הדעת' בשם 'דעת'. אם אנו רוצים להבין איך 'דעת', יוצרת על-ידי התמזגות של יסודות עם יסודות, למען ליצור את השלם, מספיק אם נחזור למשל 'עץ הדעת', בו נאמר שאדם 'ידע' את חוה, ידע, במובן שילח את הגנים שלו למען יתאחדו עם הגנים של חוה, למען יווצר הוולד, קין.
לפי משל 'עץ הדעת' עולמו של האדם הנשלט על-ידי 'דעת', דעת' היוצרת חיים, דעת המאפשרת 'לדעת' את חוקי היקום, 'דעת' המעניקה לחוה ואדם שאכלו אותה, להיהפך ל'מודעים', לראות את עצמם עירומים. 'דעת' שהיא האינפורמציה היקומית המעצבת את הישויות ביקום. במקרה עולמו של האדם, 'דעת' יוצרת את עולמו על-ידי התמזגויות, ומשמשת מיקרוקוסמוס המשקף את המקרוקוסמוס.
רובלי הפיזיקאי מזכיר את הרקליטוס היווני, שראה את היקום כזורם. הרקליטוס מפורסם באימרתו שלא נכנסים לאותו נהר פעמיים. הרקליטוס בדומה לרובלי הפיזיקאי לא ידע על השפה, שפה המאפשרת לתת שם לנהר ולהכנס אליו פעמים רבות.
רובלי עם כל תובנותיו בתורת הקוואנטות, כפי שציינו אומר שהם מקבלות שלמות רק בהתמזגות זה בזה, לא יודע על השפה, או על 'דעת', שהיא חוק יקומי, חוק יקומי היוצר על-ידי התמזגויות, בשפה, על-ידי בריתות.
אם אנו מקבלים את דעותיו של רובלי שיסודות מקבלים את שלמותם על-ידי התמזגויות, אפשר להגיד על המדע שהוא באיחור של אלפי שנה חוזר על האינטואיציה שאנו מוצאים במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' יוצרת שלמויות, שלמות חיים, על-ידי התמזגות.
אנו יכולים גם להזכיר את דבריו של רובלי הטוען שהיקום אינו רציף. שוב, אם אנו חוזרים למשל 'עץ הדעת', נאמר בו שמנעד החיים בין עץ הדעת לבין עץ החיים. מחשבת התנ"ך קיבלה חיים קצובים, לא שאפה ל'רצף, בדומה ליוונים, בדומה לשאול הטרסי שאף הוא רצה 'רצף' קיום בו המוות הקוצב חיים מגורש.
לחזוק דברינו אנו יכולים לחזור גם לפרק א' של ספר בראשית, פרק הבריאה שהוא שלב שני בהתפתחות פילוסופית השפה. בפרק זה נאמר שהאלוהות יוצאת מה'אין', ומה'תוהו ובוהו', אנרגיה מפוזרת, באמצעות 'אומר', שפה, יוצרת את הישויות.
המשל מתאר את הקיצוב של ה'רצף', ה'תוהו ובוהו' שהנו 'רצף', על-ידי שפה, 'אומר', שפה שהיא 'דעת', דעת האינפורמציה היקומית המעצבת מהאנרגיה המפוזרת את הישויות.
ועכשיו אנו יכולים לחזור לאפיקורסות שלנו, לטעון נגד איינשטיין שהאמין בעולם דטרמיניסטי, ראה את עצמו כתלמידו של שפינוזה, שפינוזה שמרד במסורת אבותיו, ששלל 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפר לאדם את היצירה.
איינשטיין כחסידו של שפינוזה, טען שהתנ"ך מורכב מסיפורי ילדים. ברור שסיפורי ילדים לא מכילים אינטואיציה חד-פעמית, שהיתה לאבות העברים, להבין שהעולם מעוצב על-ידי 'דעת', אינפורמציה יקומית. שלילת מחשבת התנ"ך על-ידי איינשטיין איפשר לו את אמונתו שהעולם הוא דטרמיניסטי, לא נברא, איפשר לו לאמץ את השקפתו של שפינוזה על 'פנתאיזם', אלוהות הממלאת את כל היקום, שביקום זה האדם הוא פרי 'האצלה' מהאלוהות, אדם חסר רצון חופשי, רצון חופשי המאפשר יצירה.
ברור שבעולם חסר רצון חופשי, עולם שבו דטרמיניזם שליט, דברים לא נבראים. שפינוזה למעשה חזר לדעות היוונים שהאמינו בעולם רציף, עולם נצחי לא נברא.
ועכשיו אנו יכולים לחזור לאפיקורסות השניה שלנו. ניוטון שחקר את התנ"ך, כפי שהוא חקר אלכימיה, אמר שלקדמונים התגלו דברים שהוא ובני דורו לא מבינים. לפחות לניוטון היתה ענוה שהיתה חסרה לאיינשטיין. אבל ניוטון יצר את התורה של גרוויטציה של כוחות.
ניוטון שהיה תוצר המדע המערבי, לא היה מודע לעובדה ש'כוחות', הם סטטיים, כוחות כמו ה'תוהו ובוהו', בפרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת מ'תוהו ובוהו' זה באמצעות 'אומר', שפה את הישויות. 'תוהו ובוהו', במינוח עכשוי, 'אנרגיה מפוזרת', 'כח', היא סטטית, לכן הגרוויטציה של ניוטון מתבצעת על ידי ישויות שכבר עוצבו על-ידי אינפורמציה, על ידי 'דעת', או במילים של רובלי, קוונטות שכבר התאחדו והפכו לישויות.
למרות גלוי ה-DNA במחצית המאה הקודמת, העולם המדעי והעולם הפילוסופי עדיין לא מודע שאינפורמציה, 'דעת', מעצבת את היקום, לכן לא כוחות, נמשכים זה לזה, לפי תורת הגרוויטציה של ניוטון, אלא ישויות שעוצבו כבר על-ידי אינפורמציה, 'דעת', ישויות פרי חוקי הבריתות.
רובלי עם כל התובנות שלו על התמזגויות קוואנטות למען להשיג שלמות,, לא מודע בכלל שהעולם הוא פרי בריתות, בריתות הגורמות להתמזגויות, עקרונות הנמצאים כבר במשלים הפילוסופיים הלשוניים בתנ"ך.
רובלי אינו היחיד, היותו נוצרי, שלא מודע לפילוסופיה הלשונית של התנ"ך, עם תורת הבריתות, צאצאי העברים לדאבונינו אף הם לא מודעים לכך.
למען להצביע, עד כמה גם צאצאי אבות העברים לא מודעים על הפילוסופיה הלשונית האינטואיטיבית של התנ"ך, הביאנו את איינשטין ואת מורו שפינוזה.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 