אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 558 – התחלפות תרבויות
אם ה-DNA היא אינפורמציה מקובעת, אינפורמציה היוצרת את הישויות משתנית רק לעתים רחוקות על-ידי מוטציות, תרבויות, המבוססות בדרך כלל על קוד המחבר יחידים לקהילה, קוד זה מבוסס על אינפורמציה לא מקובעת והוא משתנה לעתים קרובות יותר.
הקוד המחבר יחידים לקהילה הוא מעין קוסמולוגיה, קוסמולוגיה שהיא סיפור המחבר את האדם עם עליונים. לעיתים הקוסמולוגיה היא סיפור על ראשית התהוות העולם, בעיקר עולם האדם.
קוסמולוגיה כזו הופכת לקוד של קבוצה אם הקבוצה מאמצת אותו. למען שקוד כזה יצור תרבות יש צורך שהיחידים יאמצו אותו. במקרה כזה יכולת החקוי משתלט על היחידים והם כמקהלה חוזרים על הקוד, למען יווצר רצף תרבותי.
כאן אנחנו נכנסים לתסבוכת, כיוון שיכולת החקוי הוא משני, הרי קודם צריך להיווצר הקוד, והחקוי של הקוד הוא שלב משני.
ומדוע אנו מזכירים את שני השלבים, כיוון שאריסטו יחס לאדם רק את יכולת החקוי, התעלם משלב היצירה. הוא התעלם משלב היצירה כיוון שהיוונים האמינו בעולם נצחי ולכן פסחו על שלבי יצירה, בעוד שבתנ"ך דווקא מודגש השלב הראשון, שלב היצירה.
מאחר ששלב החקוי יותר מקובל על האדם, האדם מתעלם מהשלב של יצירה. זה קורה גם בקשר לשפה. האדם עד היום הזה רואה את השפה כנתון, ולא כיצירה שלו, שהוא מבצע על-ידי בריתות שהוא כורת למען לזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו, על צרכים.
הקדמנו דברים אלו למען להסביר את התופעה הקורית, תופעת שבר תרבותי, המפסיק את הרצף הקודם של תרבות, שבר הנוצר עקב השתנות תנאים. שבר תרבותי מוביל ליצירת קוד חדש.
אם ההנחה של אריסטו היתה נכונה, אי אפשר היה להסביר חלופים של תרבויות עם קודים חדשים, גם אי אפשר היה להסביר חלופים של תרבויות, אם השפה היא נתון, ולא משתנה, ולא יוצרת את הקודים.
אנחנו יכולים להסביר את היווצרות תרבות התנ"ך, רק על בסיס ההנחה שהאדם יוצר את הקודים, וחקוי הקוד העושה את השפה למכנית הוא משני. אריסטו שיחס לאדם רק יכולת חקוי, לא היה יכול להסביר את העובדה שתרבות יוון השתנתה על-ידי הקוד הנוצרי שנוצר בגין השתנות תנאים.
האדם המתכחש ליצירתו לא מתבונן על ההיסטוריה האנושית שבה תרבויות התחלפו. האדם שלא מתבונן על התרחשויות היסטוריות, גם לא יכול להסביר היווצרות שפות חדשות שהן תמיד פרי קהילות חדשות שצמחו ויוצרים את התקשור ביניהם על-ידי שפה שהם יוצרים.
העובדה שהאדם מתעלם מהיווצרות שפות חדשות, מהיווצרות תרבויות חדשות נובע מכך שהוא רוצה שעולמו יהיה יציב, אוטוכטוני, לא משתנה. כך שמה שאריסטו אמר שהאדם הוא החקין הגדול ביותר מתאים לנטיות בני אדם הרוצים בעולם יציב לא משתנה בדומה ליוונים שראו את העולם נצחי ולא משתנה.
למרות הנטיה הזו של האדם ליציבות, עובדה היא שעולמו נמצא בהשתנות מתמדת. לפחות מחשבת התנ"ך בהבדל מהשקפות אחרות עמד על כך שעולמו של האדם נמצא בשינוי מתמיד.
הסיבה שמחשבת התנ"ך נבדלה מנטיות השקפות אחרות, נגרמה מכך שמחשבת התנ"ך זכרה את מוצאה, את יציאתה מאור, מרכז תרבותי שומרי, היתה מודעת לעובדה שהיא ראשית של התהוות תרבות שונה מזו של השומרים.
בהבדל מהמודעות הזו של תרבות התנ"ך על היותה יצירה חדשה, היוונים האמינו בעולם נצחי, כיוון שלא היו מודעים שהם נבדלו ממקורם הראשוני.
העובדה הזו שתרבות התנ"ך היתה מודעת לשינויים, לא השפיעה על תרבויות אחרות, כיוון שהאדם רוצה ביציבות, רוצה ברצף, זה כולל גם את העובדה שהוא לא משלים עם היות חיי אדם קצובים.
עובדות אלו שהאדם אינו משלים עם קיצובים, שינויים, מסבירה את התופעה שגם עברים שישבו בקהילות מעורבות עם יוונים הושפעו מהם, ואף הם רצו לבטל את ירושת אבותיהם על עולם דינמי, ונעשו מיסדי הנצרות שרצתה להחזיר את העולם ליציבות, בדומה ליציבות היוונית שהאמינה בעולם נצחי לא משתנה. רצתה לבטל את קיצוב חיי אדם.
נטיות ארכיטיפיות כמו רצון לרצף, גוברות על השקפות, כמו זו של מחשבת התנ"ך שהשלימה עם עולם דינמי.
גם אם ההתרחשויות לא משלימות עם רצונו של האדם לקיום יציב, לא משלימות עם חיים נצחיים, יכולת ה'חקוי' תמיד גובר על התרחשויות הסותרות משאלות אנושיות. כך, למרות שהבטחות הנצרות על ביטול קיצוב חיי אדם, על השתנות סדרי עולם לא התגשמו, אמונה זו לא התבטלה, עובדה שהיא התקימה ובחלקים של העולם עדיין מתקיימת.
אפילו הרפורמציה של לותר, שנגרמה בהיווכחותו שההבטחות בשמו של ישוע לא התגשמו, לא גרמו לשינוי ממשי, הוא החליף את ישועה שנכשל, בשטן שנצח אותו וקוה להשיג ממנו הבטחות על שינוים, שקודם לא התגשמו.
אנחנו יכולים להודות רק לקלווין שבהבדל מלותר חזר חלקית להשקפה התנ"כית על עולם דינמי. אם העולם המערבי היום פחות או יותר חזר להשקפה הדינמית התנ"כית, זה הודות לקלווין..
אבל אם אנו מודים על קיום שינוי, השינוי הוא רק חלקי. עד היום הזה האדם אינו משלים עם העובדה שהוא יוצר את שפתו, עד היום הוא חושב שהשפה היא נתון, הוא גם לא משלים עם העובדה שעולמו הלשוני הוא פרי אינפורמציה לא מקובעת ולכן תרבויות משתנות, שאפשר במחי יד לשנות ערכים.
ועתה נשאלת השאלה מדוע דווקא לעברים התגלו רזי השפה. למען להבין את התופעה המיוחדת הזו אנו צריכים להתיחס לנסיבות המיוחדות של העברים בראשיתם.
העברים זכרו את מוצאם, דבר שהיוונים המאוחרים לא זכרו. ומדוע זכרו העברים את ראשיתם. הם זכרו את ראשיתם כיוון שהם יצאו מ'אור', שהיתה מרכז תרבותי שומרי, וכשמיים, היו רב תרבותיים.
העברים שיצאו מאור, כבר הכירו את היחוד של תרבות שומר, תרבות שעלתה בממצאיה על אלו של היוונים המאוחרים יותר. השומרים המציאו כבר כתב, כך שגיבורם מאפוס גילגמש ידע כבר ששפה שורדת את מות הגוף, הוא קוה ששמו יזכר הודות לשפה שורדת זו.
נוסף לידיעות אלו של אבות העברים, הם ביציאתם מאור נפגשו עם תרבויות אחרות, מפגש שאיפשר להם להבין שקבוצות שונות יוצרות את שפתם, תרבותם. עובדה זו הסבירה להם את היחסיות של שפות, יחסיות של תרבויות.
ברור שמפגש כזה גרם לאבות העברים טראומה, טראומה המגלה רזים. הרזים שהתגלו לאבות העברים גילו להם את סודות השפה, סודות שלא נעשו נחלת תרבויות אחרות עד היום הזה.
הרזים שהתגלו לאבות העברים כללו את ההכרה שהשפה היא ממקור חיצוני. שפה זו ממקור חיצוני מבוססת על בריתות המקשרים בין יחידים למען יצרו קהילות. הבריתות הן מקור יכולת התקשור בין יחידים לבין קבוצות.
רזים שהתגלו לאבות על היות השפה ממקור חיצוני, גלה להם גם שמתת זו, שפה, היא מתת אנומלית, עובדה שיצורים אחרים על כדור הארץ חסרים מתת זו. חסרון מתת שפה אנומלית זו שלא הוענקה לברויים אחרים על כדור הארץ, מאפשרת לבני אדם להיבדל מיצורים אחרים. בסיוע יכולת הברית שמתת זו מעניקה לאדם הוא יכול ליצור את היחוד שלו, ליצור קהילות הודות למתת הברית שהנה חלק מהשפה, מתת ברית המאפשרת תיקשור, תיקשור המאפשר את יצירת התרבויות.
ברור שמתת אנומלית זו לאדם, היא איזו התפתחות אנומלית של האבולוציה, התפתחות אנומלית, מריבוי אנומלי של התפתחויות.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 