אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 560 –'הנחש' הממריד נגד עולמו של אלהים
למעשה אנו לא מוצאים הסבר ממשי מה היה משמעות 'השחתת האדם' בעיני האלוהות, שבגינה הוא החליט להפעיל את המבול על עולם האדם. העדר הסבר כזה נגרם, כיוון שהמפרשים של פרק ו' נתנו הסבר מוטעה למושג 'בני אלהים', טענו שאלו הם 'מלאכים', ולא כך.
מחשבת התנ"ך בדרכה האינטואיטיבי ולא פרטנית, לא הסבירה מה משמעות 'בני אלהים', לא פרטה שאלו הם בני אדם מוסתים על-ידי ה'נחש', לחשוב את עצמם 'כבני אלהים'. הרי כבר במשל 'עץ הדעת' אלהים אסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', למען לסכל את הסבריו של ה'נחש' שבני אדם האוכלים מפרי 'עץ הדעת' יהיו דומים לאלהים.
בפרק ו' זה אין לנו הסבר שאלו הרואים את עצמם כ'בני אלהים', הם חסידי ה'נחש', בדומה למתימרים להיות 'בני אלים', בקוסמולוגיות אחרות, בתרבויות אחרות, שמלכים וגיבורים תמיד ראו את עצמם צאצאי אלים. אבל אם קוראים נכונה את פרק ו', מההמשך מתברר,
שלמעשה בפרק ו' זה לפנינו המרד החוזר של האדם המתימר להיות בן אלוהים, לפי הבטחת ה'נחש'. זה הוא מרד נגד ההשקפה התנ"כית שהקציבה לאדם קיום מוגבל. פרק זה למעשה מגביל לפרק מגדל בבל, ששם אנשי שנער רוצים להגיע לשמים, בטוי של מרד חוזר של האדם במוגבלותיו.
המפרשים שפרשו את מושג 'בני אלהים' כמלאכים לא התיחסו להמשך הפרק, כאשר אלהים אומר:'וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום: וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ,…..ויאמר יהוה: אמחה את האדם אשר בראתי מעל האדמה….'. אמירה זו של אלהים שוללת את הפרשנות המקובלת ש'בני אלהים' הם מלאכים. האלוהות רואה באלו המתימרים להיות 'כבני אלהים', מוסתים על-ידי ה'נחש' לראות את עצמם כ'בני אלהים', מרד, רואה בכך השחתה של האדם.
למעשה חטא האדם המתימר להיות 'בן אלהים', היא העילה למבול. אם חטא יומרת האדם להיות 'בן אלהים', נענש על-ידי מחשבת התנ"ך במבול. במקבילה, במשל 'מגדל בבל', מרד
אנשי שנער, רצונם להגיע לשמים, נענשת בכך שאלהים מבלה את שפתם של אנשי שנער ומפזר אותם.
מרד האדם במוגבלותו, רצונו ליותר, לא נגמר בשני משלים אלו, המרד נמשך, למרות שהאלוהות אחרי המבול מנסה לרסן את האדם בהפלגותיו, לרסן אותו ברתמו אותו ב'ברית', ברית המכריחה את האדם בצורך בזולת, להתחשב בו, צורך שהוא סותם את הפלגותיו של האדם.
ה'ברית' אחרי המבול הוא חזרה על האיסור במשל 'עץ הדעת', לא לאכל מפרי 'עץ החיים', רצון להגבלת האדם בהפלגותיו, בעדוד ה'נחש'.
מחשבת התנ"ך היא עקבית ברצונה להטיל על האדם 'גבולות', למנע ממנו רצון לשנות סדרי עולם. אלא, מאחר שמחשבת התנ"ך היא מחשבה אינטואיטיבית ולא מחשבה פרטנית, הדורות התקשו מלראות את העקביות הזו של מחשבת התנ"ך, הנלחמת על שמירת 'גבולות', שמירת גבולות בעזרת בריתות.
עולם בריתות לא מאפשר הפלגות של יחיד, של מדינות. ההפלגה הראשיתית של האדם הוא בכך שהוא אינו משלים עם קיצוב חייו, הוא כולו קשוב ל'נחש' המבטיח לו קיום רצוף. את הנטיה הזו של האדם אנו מוצאים גם בפרק ו' שבו האדם מתימר להיות בן אלהים.
הפרק מציין שרצון כזה, להיות בן אלהים, או אלוהים, היא מקור חטא האדם, שהאלוהות מחליטה להעניש במבול, השמדת הבריאה. אבל ההשמדה אינה שלמה, הפתרון של האלוהות להטיל על האדם הגבלה על הפלגותיו, ביצירת הברית, ברית המחיבת את האדם להתחשב בזולת, מחייב אותו בהכרת 'גבולות', הזולת הוא הגבול.
במיתוס המבול לפנינו ההבדל הגדול בין מחשבת התנ"ך ומחשבת השומרים. לפי מחשבת השומרים האל אנליל מחליט על מבול כעונש על כך שבני אדם הפריעו את שנתו. מחשבת שומר שהאמינה בחוקי גורל העניקה לאלים שלה זכויות שרירותיות של הענשות, של חורבנים.
מחשבת התנ"ך שהיתה כבר פרי מהפכה מוסרית, לא יכלה לחולל חורבן על האדם, מבלי לתת נימוק מוסרי לכך, הענשה על השחתת מידות. וזו הסיבה שבפרק ו' ניתנת הסיבה למבול, כיון שהאדם לקח לעצמו זכות להפר את הצווי האלוהי על קיצוב חייו, שלילת הדחף שלו ל'רצף', לרצון להדמות לאל.
אנחנו רואים שמחשבת התנ"ך לכל אורכה לא נותנת לאדם לעבור גבולות, אין לנו בתנ"ך דמויות המתימרים להיות בני אלים.
חוק הגבולות תקף לא רק לגבי האדם שחייו קצובים, חוק הגבולות תקף גם לגבי העולם. התנ"ך מכיר רק בעולם נגלה, עולם קצוב, אין בתנ"ך אמונה בעולם חלופי.
מענין לספר על מפגש בין השליח יוחנן לעברים. יוחנן מספר לעברים שישוע קם מהמתים. תשובת העברים היא אף אחד מהאבות לא קם מהמתים.
אבל ההגבלות האלו של מחשבת התנ"ך לא העריכו זמן, דווקא מצאצאי העברים יצא מרד חדש בהגבלות אלו. המרד החדש התחולל בקרב עברים שישבו באזורים של תרבות יוון, יוון שהאמינה בעולם נצחי רצוף. שאול הטרסי מיסד הנצרות היה עברי במוצאו שישב בטרסוס עיר הלניסטית והוא הושפע מהחשבה היוונית, רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע תשנה סדרי עולם, תחזיר את הרצף, תבטל את המוות.
את התיאולוגיה של שאול הטרסי אנו מוצאים ב'אגרת אל הרומיים' שלו, בו הוא מסביר שהאכילה מפרי 'עץ הדעת' בחטא יסודו, על כן מבוטלת. וסבור שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע תשנה את סדרי העולם, תחזיר את הרצף.
האלוהות לא שתפה פעולה עם רצונו של שאול הטרסי, למרות כך בשורתו התקבלה בעולם ההלניסטי, ביחוד על-ידי עברים שגרו בעולם זה והושפעו מהמחשבה היוונית.
ברור שחזרה לרצף יתר את הצורך ב'ברית', ברית מגבילה. העולם חזר לקדמותו בו האדם יכול היה שוב לרצות להיות אלוהות, אלוהות ללא הגבלות.
אמנם הנצרות שהתפתחה מהתיאולוגיה של שאול הטרסי, לא איפשרה חזרה למצב קודם, היא יצרה תחליף, את ה'מיסה', טכס מיסטי שאיפשר למאמינים שאכלו בטכס לחם שסימל את גופו של ישוע, שתו יין שסימל את דמו, להתאחד אתו, להיצלב ולהיגאל.
טכס ה'מיסה' יצר עולם מדומה שאיפשר למאמינים לחוש כאילו הם 'בני אלהים', הנגאלים מההגבלות שהאלוהות רתמה בהן את האדם על-ידי ה'ברית'.
פתרון מדומה זה החזיק מעמד עד ל'רפורמציה' של לותר, שכפר בגאולה מדומה זו של המיסה, יצר בתיאולוגיה שלו הנמצאת בספרו 'העדר רצון חופשי', בו טען שהבטחות בשמו של ישוע לא התגשמו, כיוון שיריבו, השטן ניצח אותו.
אנחנו עדים למעגליות המרד האנושי שאינו משלים עם הגבלות, מוצא ישויות שיחזירו לו את הרצף, שיבטלו את המוות.
ה'שטן' של לותר אינו אחר מאשר גלגול חדש של ה'נחש' ממשל 'עץ הדעת', המורד הנצחי בהגבלות. מורד זה אינו מוכן לאמץ את ה'ברית', ברית הרותמת את האדם לשתוף פעולה עם הזולת, שתוף פעולה המגבילה את האדם בריצת האמוק שלו שלא מובילה אותו לשום מקום.
אמנם המשורר מילטון, ביצירתו 'גן העדן המוחזר', סבר שהשטן המורד והממריד את האדם נגד סדרי אלהים נוצח, במציאות אנו עדים שמאבק זה בין האלוהות ויריבו השטן נמשך.
המרד האחרון היה, מרד מפיסטו, שהבטיח לפאוסט נעורים נצחיים. יכול להיות שה'נחש' זומם עוד מרידות נוספות.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 