אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 561 – שתי הפנים של המודעות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 561 – שתי הפנים של המודעות

    'דעת', השפה, המבדילה, מעניקה לאדם את המודעות. אנחנו רואים שחוה הטועמת מפרי 'עץ הדעת', נעשית מודעת לעירומה. אבל האדם הלשוני בעל המודעות יכול להתכחש מה שמודעות זו מציגה לפניו. הסיבה לכך היא שהאדם שנעשה לשוני לא איבד את דחפיו כיצור ביאולוגי, דחפים שקיבלו משנה חוזק מהמתת, השפה, שנרכשה על-ידו.

     הדחפים של האדם יכולים להשעות את ראית המודעות, כך שמתת זו 'מודעות', הופכת לדואלית. במשל מופלא זה 'עץ הדעת', לפנינו כבר הופעת ה'מודעות' בשתי הפנים שלה. גיבור המשל, קיין החומד את בחירת אחיו הבל על-ידי האלוהות, משעה מעצמו חובות הברית שכרת עם אחיו, חובות ברית שהשפה כפתה עליו, הורג אותו.

     יכולת ההבדלה ש'דעת' השפה, מעניקה לאדם, היא לא מוחשית, על כן השנים המאמצים את מתת 'דעת', צריכים לכרות ביניהם ברית לממש יכולת זו. 'הבדלה' זו המקבלת תוקף כתוצאה של הברית בין השנים, מאפשרת להם להבדל אחד ממשנהו, להיבדל מהסביבה, לראות את עצמם מבחוץ, להיהפך למודעים.

     אבל כפי שציינו, הדחפים הביאולוגיים של האדם, שקבלו משנה תוקף מ'דעת', להם שאיפות אחרות מאלו ש'המודעות' מציגה לפניהם.

      הדחפים של קיין, הדחפים של הקיינים של הדורות, מנוגדים להתחיבויות של הבריתות שכרתו עם הזולתים, הם רוצים ב'בחירות' של אחיהם. הקיינים של כל הדורות משעים מעצמם את ההתחיבויות של הבריתות שכרתו.

     סוקראטס שהתכחש לשפה היוצרת, שייך את כל הערכים לנפשו הנצחית, לא רצה להיות חייב לאשתו קסנטיפה, לא רצה להיות חייב לעירו אתונה, רצה בנצחיות המוענקת על-ידי גלגולים, מטמפסיכוזיס, שהאמין בה.

     שאול הטרסי שהחטיא את רכישת 'דעת' על-ידי חוה, לא רצה בחובות הברית שכרת עם אחיו, העברים, רצה בנצחיות, קוה שהאלוהות תשנה סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

    אלו התוהים ממעשי זוועה של דורם, תוהים מהשעית שלהם מחובות בריתות, לא התעמקו בדוגמת משל 'עץ הדעת', שהציג את דמות הקיינים של כל הדורות, קיינים המתכחשים לחובות של בריתות.

       האדם תמיד מסוגל להתכחש לשפה, המתת המתגשמת על-ידי בריתות, הוא יכול ליצור לעצמו על-ידה השקפת עולם המתכחשת לאופן פעולתה. כפי שראינו סוקראטס יצר לעצמו השקפת עולם, שכביכול התכחשה לכלי שאיפשר ליצור השקפת עולם זו. הוא יצר לעצמו השקפת עולם שיתרה את החובות שגשום כלי 'דעת', כופה על המשתמשים בה. ברור שמעשיו אלו של סוקראטס סבכו את מחשבתו.

    למרות ששאול הטרסי בעל תרבות דואלית הכיר את משל 'עץ הדעת', עם החובות שלה, היותו מושפע מהתרבות היוונית, העדיף את ההתכחשות שלה לכלי שבו השתמש, כיוון שהדחף שלו לרצף, היה חזק יותר.

       הדחפים הביאולוגיים המקבלים משנה תוקף מכלי השפה, מצליחים תמיד לגבור על חוקי השפה, והצלחה זו היא מאחורי הרצחנות האנושית.

       אנו יכולים להאשים את הכלי עצמו המטעה את האדם עם האשליות על אפשרויות בלתי אפשריים. הרי כל ההבטחות ה'נחשיות', ה'שטניות', לא התגשמו במשך ההיסטוריה, אבל האדם שאינו משלים עם קיומו הקצוץ, לא משלים עם העובדה שאין לא שליטה על שרירותיות הקיום, מנסה כל פעם את מזלו עם אשליה חדשה.

     'דעת' המתת, היא אשליה של יכולות קסם, קסם מדומה זה מפתה את האדם על יכולות מדומות, שלא מתגשמות. גיתה שרקם את קסם פאוסט, קסם על נעורים נצחיים. רק בזקנתו נוכח, שלא נמלט מגורל בן תמותה. חכמתו המאוחרת הותירה לו רק משאלה של שנה בחיק הנשים המיטיבות, בחיק תיאמת האלה הראשיתית. חכמתו לא שכנע את הפאוסטים השואטים, השואטים לאבדון.

      האשליות הקודמות המכזיבות, לא מונעים מהקוסמים החדשים, אשליות על בינה גואלת. הקוסמים החדשים מתעלמים מהיקום השואט, שאין בכוחם לעצרו, שהם דיירי משנה ביקום אדיש זה, וקסמיהם הדלים אין בכוחם להשפיע על הזרם השואט.

    חכמת מחשבת התנ"ך היתה להצטמצם בעולם קטן, להשלים עם  הקיצובים, להשלים עם גבולות, גבולות השומרים משאטת היקום. גבולות מאפשרים את ההנאות הקטנות יחד עם אלו שאתם כרתו בריתות.

      מחשבת התנ"ך הולידה את החכם האולטימטיבי, את קוהלת, קוהלת של 'הבל הבלים'. קוהלת כבר הכיר את החכמים שהפליגו מעבר לגבולות של עולם אדם. קוהלת מדבר על שרירותיות הקיום, חכמים שרצו להבין את שאטת היקום. על כל אלו  אומר קוהלת, 'הבל הבלים', ההנאות הם בדברים קטנים, חיים קצוצים עדיפים על מוות, על שאול. קוהלת הבין מה שמחשבת התנ"ך התעלמה ממנו, שהקיום שרירותי לכן חכמת אדם לא תועיל לו.

    בפרק ט', 9 אומר קוהלת: 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים …כל אשר אתה עמל תחת השמים. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאל אשר אתה הולך

שמה…..   

  שבתי וראיתי תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עשר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם'.

     הדורות לא הבינו את חכמת קוהלת, הם לא הבינו אותו כיוון שהוא דיבר בשני קולות. קול אחד של קוהלת מסכם את תהיתם של אלו הרוצים להבין את רזי הקיום, רזים שהנם הלאה מהם. את תהיתם של אלו הוא מסכם ב'הבל הבלים'.

    קוהלת מציע את הסדר של עולם האדם בפרק השלישי של יצירתו, פרק הרואה עת לכל התרחשות אנושית.

      אבל תרומתו הגדולה של קוהלת בתוספת שלו למחשבת התנ"ך, ה'שרירותיות' של קיום האדם. לכאורה בהדגשת השרירותיות קוהלת מורד במחשבת התנ"ך שהאמינה שצדיק תמיד נשכר. אמונה תנ"כית זו הסתמכה על האמונה שאלוהות משגיחה שומרת על צדק יקומי. למרות סטיה זו של קוהלת מהאמונה התנ"כית, הוא נשאר במידה רבה חלק ממנה באמונתו שחיים עדיפים על מוות, אמונתו בהשקפה הקיומית, הוא לא כפר בה, לא חשב שהקיום הוא 'חלום', כפי כמה מחכמי היוונים הגיעו אליה.

     האנושות אנה סוגדת לחכמים המתבוננים בקיום, לא מפליגים למשאלות עקרות, לא שוללים את הקיום.

      קוהלת המתבונן, הלא מפליג, כפר בחכמת האדם שאינו רואה שחכמתו חסרה, לא יכולה לשרירותיות הקיום, 'לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה'.

    כמה מסדרת הגיבורים ההיסטוריים היו מסכימים אם כפירתו זו של קוהלת בגבורתם. כמה מרושמי ההיסטוריה היו מסכימים עם קוהלת בכפירתו בתאוריהם את גבורת גיבוריהם.

       קוהלת מכיר בעובדה שהאדם הוא דייר משנה ביקום. שאל לאדם להתגאות בחכמתו, מול שאטת היקום, האדיש ליומרותיו של הדייר המשנה.

     עם כל כפירתו של קוהלת ביומרות האדם, הוא נשאר נאמן להשקפה התנ"כית שהעניקה קדושה לקיום.

    רק מחשבת התנ"ך יכלה ליצור דמות כמו קוהלת, כופר ומאמין בקדושת החיים.

      גדולתו של קוהלת נשארה נסתרת, כיוון שסגנונו דומה לסגנון משלים אחרים בתנ"ך, החסרים משפטי קשר מסבירים את העקרונות. הדורות התקשו להבין את היחוד.     

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: