אוניברסיטה ווירטולית – שעור 567 – המתווכים
האדם מראשיתו חש שהוא תלוי בכוחות על. הוא הסיק מנוהגו עם בעלי כח שיש לשחדם. למען שיעתרו. מכאן אנו מבינים שמנהג הקורבנות הוא תקשור ראשיתי עם כח על, למען השגת היותר. אבל מהר מאד האדם נוכח לדעת שאין לו תובנות איך לתקשר עם כוחות על. מכאן מסקנתו של האדם שיש למנות מתווכים עם כוחות על, מתווכים שלהם המדע איך לבוא בתקשור עם כוחות על אלו.
הדוגמה ההיסטורית שנשארה לנו היא על היווצרות מתווכחים יודעי חן, ממצרים העתיקה, מעמד כוהנים בעלי כח רב.
דגם מעמד הכוהנים במצרים הוא דגם ארכיטיפי, ששימש בתרבויות שונות.
השאלה נשאלת איך, המין האנושי הגיע לתובנה שיש יודעי חן, איך לתקשר עם עליונים. כנראה הדגם החברתי שנוצר עם בעלי כח, שימש את החברה להניח שקיימים גם בדומה לבעלי הכח בעלי תובנות לגבי עולמות עליונים.
אבל אנו לומדים מהנוהג של האדם מראשיתו לשחד כוחות על למען יספקו לו יותר מחיה, שהאדם יצא משורת הבריות על כדור הארץ שלנו, שלא מסתפק ב'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים, דחף קיום המבטיח מחיה, טריטוריה, יכולת לברח מסכנות לקיום.
הרצון של האדם ליותר מאשר מה שהוקצב לו, מלמד שלאדם הוענקה יכולת נוספת ל'דחף הקיום', יכולת 'דעת', דעת הבדילה, דעת המבדילה המאפשרת לאדם לטבע לעצמו יותר.
היכולת הזו ש'דעת המבדילה' מאפשרת לאדם גם למרוד בעליונים על משהעניקו לו קיום קצוץ.
ובכן, האדם שהוענקה לו יכולת נוספת ל'דחף הקיום' שהוענק לכל הברויים, יכולת זו היא מאחורי התביעות של האדם מהקיום ליותר. ובכן, אם אנו רוצים להבין היווצרות המעמד הכוהנים יודעי חן, הסיבה לכך שהמענק הנוסף שהוענק לאדם, הוא מאחורי תביעותיו ליותר. ולמען השגת היותר האדם ממנה יודעי חן. לכן אל יפליא אותנו שהאדם ממנה מתווכים להשגת היותר.
למעשה כל השוני בין האדם ליתר הברויים הוא המענק הנוסף 'דעת' המבדילה. מענק נוסף זה הוא ישות נעלמת, לא מוחשית, ונראה שעובדה זו היא מאחורי התפתחויות שונות של האדם, שונות מהתנהגות מחוסרי מענק זה.
קודם כל עלינו להתיחס לעובדה שהאדם נוכח לדעת בזכות המענק שחייו קצובים, שהמענקים קצובים.
אבל לפני שהאדם נוכח לדעת שחייו קצובים, הוא על-ידי יכולת ההבדלה של 'דעת', מבדיל את עצמו מהסובב אותו, נעשה מודע. מודעות זו שהאדם משיג הודות להבדלה, גם מאפשרת לו להבין שחיו קצובים, שהמענקים קצובים.
אבל לפני שהאדם נוכח לדעת שחייו קצובים, שהמענקים קצובים ההבדלה מאפשרת לאדם לקצוץ בקול היוצא מגרונו על חסר, ליצור מהקול הקצוץ יחידה, סימול, שם. אבל הדגשנו שההבדלה שהוענקה לאדם היא ישות נעלמת, לכן האדם המשמיע את הקול הקצוץ, זקוק לזולת שיסכים שהקול הקצוץ מביע חסר. עובדה זו שהאדם זקוק לזולת שיסכים עם החסר שלו, מכריח אותו לכרות אתו ברית שיזכור את הסימול לחסר, כך נוצרת הברית בין השנים לזכור את הסימול לחסר.
בהמשך אותה שיטה לתת סימול לדברים מקשרת את בני אדם בבריתות לזכור את הסימול.
ובכן, האדם שמצא דרך ליצור סימול עם הזולת, מאפשרת לו גם את יצירת הסימול לכך שחייו הם קצובים, מאפשרת לו יחד עם הזולת ליצור סימול על קיצוץ מחיה.
תהליך זה גורמת לאדם להכיר שהוא בכל המתתים תלוי בכוחות על, מכאן האדם ממנהגו עם הזולת התקיף, מבין שעליו לשחד כוחות על אלו. כפי שכבר הזכרנו, קורבנות הם הדרך הראשונה של האדם לשחד עליונים למען השגת היותר.
השלב השני של האדם לבוא בדברים עם עליונים, שהוא יודע שהוא תלוי בהם, הוא למנות 'מתווכים', יודעי חן, שיפנו לעליונים, כפי שכבר הסברנו.
אנחנו רואים שכל השוני של האדם מיתר הברויים על כדור הארץ שלנו הוא הודות למענק שהוענק לו, מענק 'דעת' דעת המבדילה.
יתר הברויים שלא הוענק להם מענק ה'הבדלה', מסתפקים ב'דחף הקיום', המאפשר להם להשיג מחיה, טריטוריה, יכולת לברח מסכנות לחייהם.
אבל עלינו להזכיר, שטרם היווצרות מעמד ה'מתווכים', אנו לומדים מקוסמולוגיות שונות, שהאדם נמצא בסכסוך עם עליונים, עליונים הקוצצים במשך חייו, עליונים הקוצצים במחיה. היווצרות ה'מתווכים' הוא שלב יותר מפותח, נסיון שיחוד עליונים לעמען יעניקו את היותר.
מעמד ה'מתווכים', הכוהנים, בהמשך גוזלים לעצמם כוחות לא רק לשרת את אלו שהעניקו להם מעמד של יודעי חן, הם מיחסים לעצמם כוחות על להתחרות עם עליונים. שוב מקרה מעמד הכהנים, המתווכים המצריים יכולים לשרת אותנו להבין שהכוהנים מתחרים עם עליונים, יוצרים עולמות חלופיים, ששם הנשמות של הנפטרים ממשיכים את קיומם.
ברור שמעשים אלו של הכוהנים ליצור עולמות חלופיים, מלמדים שהם מיחסים לעצמם כוחות על, עובדה המצביע על כך שהם מזלזלים בעליונים.
כוהני מצרים היו מציידים את המתים בהשבעות, השבעות שהיו צריכות להעביר אותם מעל מהמורות לעולם החלופי.
ברור שמעשים אלו של כוהני מצרים ליצור עולם חלופי, ציוד הנפטרים עם השבעות העניק להם כוחות. כך כוהני מצרים, ביטלו את המהפכה המחשבתית של פרעה אחנאתון שיסד דת פולחן השמש, אבל הכוהנים בעלי הכח ביטלו את הדת החדשה של פרעה זה מיד אחרי מותו.
אנחנו הבאנו את דוגמת התפתחות מעמד ה'מתווכים' הכוהנים המצריים, אבל בחלק של הקוסמולוגיות של עמים אחרים אנו מוצאים דווקא סכסוך של האדם עם עליונים, על התעללות שלהם באדם, בקיצוב שהם גורמים למשך קיומו.
הדוגמה הטובה ביותר לסכסוך כזה עם עליונים אנו מוצאים בקוסמולוגיה היוונית. בקוסמולוגיה יוונית זו אנו מוצאים סכסוך כזה ביחוד עם האלה 'מוירה', שלה הם יחסו זדון לגורל האדם.
היוונים שהאמינו שהעולם הוא נצחי, שהאדם הוא נצחי חוקי הקיום לא שתפו פעולה אתם, והם כינו חוקי קיום אלו בשם 'מוירה'.
היוונים לא יצרו מעמד כוהנים, מעמד 'מתווכים', שיבואו בדברים עם עליונים, שישחדו אותם. הם נמצאו ביאוש, מכאן נוכל להבין איך הבשורה של השליח שאול הטרסי, הצליח לפורר את הדת היוונית על-ידי בשורתו על ישוע, שהוקרב ל מען לשנות סדרי עולם, לשלול קיצוב, להחזיר רצף.
מאחר שהבטחותיו של השליח שאול, לא התגשמו, קמה הכנסייה הקתולית עם תחליף למציאות רצופה, המצאת ה'מיסה', מציאות הזויה, על השגת הרצף במילוי פרטי מיסה זו, אכילת לחם ההופך לגופו של הגואל, שתית יין ההופך לדמו של הגואל, הזדהות אתו וגאולה עם גאולתו הוא.
לאדם דרכים שונות ומשונות ברצונו לבטל את פרי ההבדלה, הבדלה הגורמת לקצוץ חיי אדם, הבדלה הקוצצת במחיה.
האדם למעשה מורד במתת שהוענק לו, מתת ה'הבדלה', הוא רוצה רצף.
אם הבטחות בשמו של ישוע לא התגשמו, המורד החדש, לותר שלא השלים עם קיצוץ חייו, החליט שישוע החלשלש, לא הצליח להחזיר את הרצף, מצא שיריבו, השטן נצחו, וציפה ממנו שיחזיר את הרצף'.
למעשה האדם מורד במתת 'ההבדלה' הקוצצת במשך קיומו, רוצה 'רצף.
רק מחשבת התנ"ך כתוצאה מנסיבות מיוחדות, השלימה עם המתת, השלימה עם עולם נגלה, עם חיים קצובים.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 