אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 569 – 'דעת המבדילה'

     מחשבת התנ"ך קבעה עקרונות מבלי להרחיב עליהם, דבר שהקשה על הדורות להבינם. אפשרות להבינם מתאפשר רק אם משווים את הקוסמולוגיה התנ"כית עם קוסמולוגיות אחרות, משווים עקרונות תנ"כיים עם עקרונות של תרבויות אחרות, שפות אחרות.

     עמי המערב הנוצריים תרגמו את משל 'עץ הדעת' לשפתם, ומתרגום זה נוכל לעמוד על החסר שלהם בתרגום זה. אם לפי משל 'עץ הדעת', תובנה מ'דעת' היא תוצאה ש'דעת' קודם  מבדילה, בתרגומים של משל זה, בשפות המערביות, ה'תובנה' אינה פרי ההבדלה שב'דעת', התרגומים פוסחים על ה'הבדלה', מסתפקים בשלב השני, מבלי להתיחס לצורך ה'הבדלה', למען תובנה.

      אם אנו בודקים את התרגומים

WISSEN CONNAISSANCE KNOWLEDGE

תרגומים של 'דעת', תרגומים אלו לא כוללים 'הבדלה'.

       מעובדות אלו שהתרגומים של 'דעת' בשפות מערביות לא כוללות 'הבדלה', אנו צריכים לחפש את הסיבות לכך. מחשבת התנ"ך לא רק במשל 'עץ הדעת' אימצה את ה'הבדלה' כיוון שהיא השלימה עם העובדה שהעולם אינו רצוף אלא מורכב מיחידות מובדלות. לא רק זה, אנו רואים ממשל 'עץ הדעת', שנאסר על האדם לאכל מפרי 'עץ החיים', עובדה המצביעה על כך, שמחשבת התנ"ך השלימה עם חיים קצובים.

      בהבדל מעקרונות התנ"ך במשלים התנ"כיים, מחשבת הנצרות רצתה 'רצף'. שאול הטרסי מיסד הנצרות רצה שהאלוהות בגין קורבנו של ישוע, תשנה סדרי עולם תגרש את המוות ממנו, דבר שיחזיר את העולם לרצף, כפי שגם היוונים האמינו בו.

     שאול הטרסי הדו-תרבותי, עברי ויווני, העדיף את המחשבה היוונית, מחשבה יוונית שהאמינה בעולם נצחי, האמינה בנצחיות האדם. אבל שאול הטרסי בעל התרבות הדואלית, הבין שמשל 'עץ 'דעת' הוא בסיס מחשבת התנ"ך, ברצותו ב'נצחיות העולם, נצחיות האדם, הוא החטיא את משל 'עץ הדעת', החטיא את האכילה מפריו.

      החטאת משל 'עץ הדעת', שלל ממחשבתו 'דעת', החלק החשוב שלו, את ה'הבדלה'. מאחר ששאול הטרסי שלל את משל 'עץ הדעת', כתוצאה מכך שלל את ה'הבדלה' שב'דעת', עמי המערב שאימצו את   הנצרות, את עקרונות תורת שאול הטרסי, תרגמו את משל 'עץ הדעת' ללשונם, מבלי להתיחס ל'הבדלה' המהווה את 'דעת'.

      בשלילת ה'הבדלה' מ'דעת', הבדלה שהובילה להכרה שהישויות ביקום נבדלות זו מזו, לא קיים רצף, שחיי אדם קצובים, נשלל במחשבת הנצרות.

      שלילת ה'הבדלה' מ'דעת' בתרגום לשונות המערב, מנע ממחשבת הנצרות את ההבנה כיצד נוצרת ה'מודעות'. הרי במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם הטועמים מפרי העץ, נעשים מודעים, נעשים מודעים כיוון שה'הבדלה' ב'דעת' מאפשרת להם להיבדל מהסביבה, היבדלות ההופכת אותם למודעים, מודעים לעירומם.

      ברור ש'הבדלה' קיימת בלשונות עמי המערב, הרי השפה כופה על משתמשי להבדיל, אבל השפה אינה כופה על משתמשי ליצור מ'הבדלה' 'עיקרון', בדומה לעיקרון שבמחשבת התנ"ך, שקבעה ש'דעת' מאפשרת הבנה רק אחרי שהמשתמש במתת זו, המבדיל קודם. ומאחר ש'ההבדלה' שהשפה כופה על משתמשיה, ולא הופכת פעולה זו כעיקרון, כמו במשל 'עץ הדעת', עובדה זו מונעת מהתרבות המערבית עד היום להבין את ה'מודעות'. היא רואה אותה כתהליך, בהשתמשה בקביעתו של וויליאם ג'מס, הפסיכולוג הפילוסוף האמריקאי.    

     הדבר הזה דומה לעובדה, שלמרות שהיוונים והנוצרים שהאמינו ב'נצחיות העולם', האמינו בנצחיות האדם, חוקי הקיום לא שתפו  פעולה עם אמונתם, חוקי קיום אלו קצבו חיי אדם.

      חוקי הקיום, חוקי השפה לא משתפים פעולה עם משאלות בני אדם, משאלות רק מסבכות את המחשבה האנושית.

      מחשבת התנ"ך בכך שהיא לא הרחיבה על עקרונותיה, שללה גם מצאצאי העברים את הבנתם. אפילו הרמ"בם, בספרו 'מורה הנבוכים', מפרש את משל 'עץ הדעת' בצורה דומה לזו של שאול הטרסי או הפילוסופיה המוסלמית, כמחטיאה את אוכליה. הוא אומר שטרם האכילה של חוה ואדם מהפרי האסור היו להם תובנות נעלות, ואבדו אותן כתוצאה מכך שאכלו את הפרי האסור.

      הרמב"ם לא שם לב לשני משפטים במשל 'עץ הדעת', שחוה ואדם לפני אוכלם מהפרי לא התבוששו בעירומם, רק אחרי אוכלם מהפרי התבוששו.

      משל 'עץ הדעת' ראה את חוה ואדם טרם אוכלם מפרי העץ דומים לחיות ב'גן עדן' שלא התבוששו בעירומם.

      ואם הרמ"בם לא הבין, שלו, יחסו תובנות, ברור שגם האחרים לא הבינו.

      העדר התובנות של עקרונות התנ"ך שלא הורחב עליהם, מנע מדורות העברים להתמודד עם פילוסופיות שנחשבו סוברניות בזמנם, המחשבה היוונית, יותר מאוחר המחשבה הלותרנית.

    יהודים לא הבינו את הסכנה בדה-לגיטימציה של מחשבת התנ"ך על-ידי הלותרנים, שפרושה היה שלילת ערכים מוסריים.

     כבר לותר בספרו החשוב ביותר 'העדר רצון חופשי', שלל 'רצון חופשי', שפרושה שלילה מהשפה את תפקודה. הרי בלי רצון חופשי השפה נעשית משותקת. יותר מכך יהודים לא הבינו שגיתה אשר המחיז את תיאולוגית לותר בדרמה שלו 'פאוסט', שלל בכלל את השפה. הוא שלל אותה בשללו את הפסוק הראשון בבשורת השליח יוחנן, בפסוק : 'בראשית היה הדבר'. פסוק זה התפרש בדרך כלל בטעות כאילו העולם הוא פרי שפה. אלו שפרשו כך את הפסוק, לא עמדו על העובדה שיוחנן לא מרחיב על הפסוק, שפסוקו לא 'מבדיל', כפי שהשפה, 'דעת' במשל 'עץ הדעת 'מבדילה.

     גיתה החליף את 'ה'דבר' בבשורת יוחנן ב'מעשה'. פרוש החלפה זו הפכה את הבריאה למכנית.

      יהודים, צאצאי העברים, לא הבינו את המהפכה המחשבתית הלותרנית, ששללה את המערכת המוסרית, שללה את צדוק קיומם של היהודים.        

    חסר הבנתם של היהודים את עקרונות ירושתם הוביל אותם להשתעבד למחשבה הלותרנית שמטרתה היתה השמדתם.

     העדר הבנת צאצאי העברים את עקרונות ירושתם, היתה גם באשמת העברים, שבמשך הדורות הזניחו את הפילוסופיה הלשונית התנכ"ית. הצטמצמות ב'תורה בעל-פה', הפיכת החוקים לפולחניים ולא חלק ממחשבה קיומית, תהליך זה איפשר ספקולציות מחשבתיות זרות לעקרונות הראשיתיים. הפולחן החוקתי דחה לגמרי תובנות ראשיתיות שעיצבו את תרבות התנ"ך.

    עקרונות התנ"ך מכוונים נגד משאלות אנושיות, משאלות הרוצות רצף, משאלות הרוצות יותר. משאלות אלו של האדם ל'רצף', ליותר, הוביל אותם תמיד לסכסוך עם עליונים. אם אנו בודקים קוסמולוגיות של תרבויות אחרות, תמיד יש סכסוך של האדם עם עליונים. אפילו הקוסמולוגיה השומרית ראתה באלים שליטים שרירותיים, שגזרו גזרות ללא סיבות, ללא צידוק של עונש על חטאים.

      השומרים לא היו היחידים שהסתכסכו עם אליהם, נינגל לשוא התחננה לפני אספת האלים שלא ישמידו את עירה אור.

     היוונים אף הם היו מסוכסכים עם אליהם, ביחוד עם מוירה, שלמעשה היתה התגלמות חוקי הקיום הגוזרים קיצוב. היוונים יחסו לאליהם קנאה באדם, שהענישו את פרומתאוס שניסה להקל על האדם, בהעניקו לו את השימוש באש.

     יוצרי הנצרות הדו-תרבותיים, קיוו מהאלוהות שינוי סדרי עולם בגין קורבנו של ישוע.

      רק בקוסמולוגיה התנ"כית אין סכסוך בין האדם לעליון, עליון שאפילו כורת ברית עם האדם מלהרוס את העולם, כורת אתו ברית למרות שהוא לא מושלם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: