אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 572 – נתוק האדם מהקרקע בספר בראשית בפרק ב' פסוק 7 נאמר:'ויצר אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה'. דברים אלו בפסוק זה חשובים, כיוון שכאן מחשבת התנ"ך בדומה למחשבות בקוסמולוגיות אחרות רואה את האדם בריאה מהאדמה.
אם היינו נשארים עם הקביעה הזו על האדם שהנו פרי האדמה, מחשבת התנ"ך לא היתה שונה ממחשבות אחרות, בקוסמולוגיות אחרות. אבל מחשבת התנ"ך בהמשך, במשל 'עץ הדעת' מתארת את האדם הנבדל מברואים אחרים בכך, שמוענקת לו תוספת, 'דעת', מ'עץ הדעת', ו'דעת' זו 'מבדילה', זאת אומרת ש'דעת' מבדילה את האדם מהאדמה.
חוה הטועמת מפרי 'עץ הדעת', שכביכול נאסר עליה לאכל ממנו, מיד נבדלת משותפתה ה'אדם', נבדלת מהסביבה, רואה את עצמה ישות נבדלת, ישות ערומה.
העובדה שחוה רואה את עצמה 'ערומה', סותר ממה שנאמר בפרק ב' 25 :'ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא התבוששו'. ובפרק ג' אחרי שחוה טעמה מפרי העץ נאמר:'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם…'
שני פסוקים אלו, הסותרים אחד את השני, האחד האומר שאדם וחוה היו ערומים ולא התבוששו, והפסוק השני, אחרי שחוה אכלה מפרי העץ', נאמר שאדם וחוה אחרי האכילה נוכחו שהם ערומים', זה מלמד אותנו שהמתת 'דעת', 'דעת המבדילה', מנתקת את חוה ואדם מלהיות פרי האדמה, הם נעשים פרי 'דעת המבדילה', דעת המבדילה אותם מהאדמה והופכת אותם שונים מברואים אחרים.
מי שמתעמק בקוסמולוגיות אחרות מזו של מחשבת התנ"ך, נוכח לדעת שהאחרונה היא היחידה המצביעה על המתת 'דעת' המוענקת לחוה ואדם, ו'דעת' זו מנתקת אותם מהאדמה, הופכת אותם מודעים
אם אנו בודקים את הקוסמולוגיה השומרית, אנו לא מוצאים שם מדע על מתת נוספת שהוענקה לאדם, מתת המנתקת את האדם מהאדמה. גם הקוסמולוגיה היוונית המאוחרת לא מזכירה את המתת המיוחדת המבדילה את האדם משאר הברואים.
היוונים היותר מאוחרים באמת האמינו שהם פרי האדמה. הסטוריונית חדשה, בשם קונלי, כתבה ספר בשם 'חידת הפרתנון', בו היא מספרת לנו שפריקלס בנה פרתנון, שעליו חרת את המיתוס הראשון, מיתוס המלך אריכתאוס, מלך פרי האדמה.
המיתוס העתיק הזה על מלך ארכתאוס מספר שמלך זה הקריב את בתו לפי עצת הכוהנת פתיה, למען להציל את עירו מכבוש.
רוב החוקרים שעסקו במיתוס של אפלטון על ילדי עירו, עיר דגם שהוא הציע לאנשי אתונה, ילדי עיר זו לפיו הם יצירי האדמה ממתכות שונות.
החוקרים סברו שאפלטון המציא מיתוס זה, אבל לפי המסופר על ידי ההיסטוריונית קונלי, האתונאים האמינו במיתוס היותם
בני האדמה, צאצאי המלך הראשון ארכתאוס שהיה פרי האדמה.
חוקרי מחשבת התנ"ך, לא שמו לב לכך, שבתנ"ך נאמר שאבות העברים יצאו מאור,אור שכבר נשכחה, אור שהיתה מרכז שומרי.
עובדה הזו שלפי קוסמולוגיות אחרות האדם היה פרי האדמה, מוכיחה לנו שמחשבת התנ"ך נבדלה ממחשבות אחרות, שצינה שהאדם נבדל מברואים אחרים, נבדל מהם הודות ל'דעת המבדילה', שהוענקה לו.
אנו שואלים את השאלה כיצב נוצר שוני זה אצל אבות העברים, שוני שעיצב את תרבותם.
חוקרים לא התיחסו לעובדה שמסופר על אברהם ובני הלויה שלו שהם יצאו מאור, שבהמשך נשכחה, היותה מרכז תרבותי של השומרים, שגם הם נשכחו, ורק בהמשך בחפירות ארכיאולוגיות מצאו חרסים שעליהם עם מופלא זה השומרים חרתו את תרבותם.
דברים אלו כבר הזכרנו במקומות אחרים, וכאן אנו חוזרים לעובדות אלו למען להסביר שיציאת אבות העברים מאור, אפשר את היווצרות תרבות העברים.
אמנם כפי שציינו בקוסמולוגיה של השומרים אנו לא מוצאים איזכור של 'דעת המבדילה', אבל השומרים הבינו שהשפה שורדת, גיבור השומרים גלגמש רוצה ששמו ישאר לדורות, הודות לחיצמעשי גבורה שלו.
אבל עובדה זו שגילגמש רצה ששמו יזכר, עדיין לא מסביר הבנה שלאדם הוענקה 'דעת המבדילה', המנתקת את האדם מהקרקע, מבדילה אותו משאר הברואים.
שוב אנו שואלים מדוע רק העברים המציאו את העובדה שהאדם שונה מברואים אחרים הודות ל'דעת המבדילה'.
כאן אנו רוצים להדגיש עובדה שחוקרים לא הבינו, שהעובדה שאבות העברים נפרדו מתרבות שומר, גרם להם להתבונן על הסביבה החדשה, ונוכחו לדעת שמחוץ לתרבות שומר קיימות קהלות אחרות עם שפות שונות, עם מיתוסים שונים. עצם ההיפרדות מתרבות אחת והיווכחות על המצאות תרבויות אחרות גרם לאבות העברים לתהות מוצא השוני, גרם להם לתהות איזה גורם מאפשר את השוני הזה.
הנסיבות המיוחדות של אבות העברים עורר אצלם שאלות שהובילו לתובנה שקיים גורם המאפשר את השוני.
אנחנו כאן צריכים להסביר תופעה, שנסיבות מיוחדות מובילות לשאלות ולתשובות, שעמים אחרים יושבי קבע לא שואלים ולא משיבים.
אנחנו גם צריכים להתיחס ליוונים היותר מאוחרים שמוצאם היה שונה מזה של העברים, לא שאלו שאלות ולא נתנו תשובות.
העברים בהבדל מהיוונים היותר מאוחרים, בהבדל מהם, יצאו ממרכז תרבותי מפותח, בעוד שהיוונים יצאו או נדדו ממקומות לא מפותחים.
כל הדברים האלה כבר הזכרנו במקומות אחרים, אבל אנו חוזרים עליהם, כיוון שאנו רוצים להסביר תופעה יחודית של מחשבת התנ"ך, תופעה של הנתקות מהקרקע, דבר שהתאפשר הודות 'דעת המבדילה', דעת המבדילה שהפכה את העברים ל'מודעים'. מודעות שהיא פרי הנתקות. הילד המתנתק מאמו ומזדהה עם השם 'אני', נעשה מודע, אבל מודעות טבעית זו לא מיוחסת בדרך כלל למתת מיוחדת שהוענקה לאדם, ולכן תרבויות אחרות לא מסכמות עובדה זו שהילד הנבדל מאמו נעשה מודע, כיוון שהם חסרים את התובנה על מתת מיוחדת שהוענקה לאדם המבדילה אותו משאר הבריאות.
מחשבת התנ"ך שנוצרה הודות לנסיבות מיוחדות הבינה מה שתרבויות אחרות בנסיבות אחרות לא הבינו.
וכאן אנו רוצים להסביר שרק תרבות התנ"ך הודות לנסיבות מיוחדות הבינה את היות האדם בעל מודעות, הודות למתת המיוחדת. 'דעת המבדילה. עובדה זו שהקוסמולוגיה של התנ"ך שהיתה פרי נסיבות מיוחדות, יצרה את משל 'עץ הדעת', וקבעה שמשך חיין של האדם קצובים, שנאסר עליו לאכל מפרי 'עץ החיים'. משל 'עץ הדעת' קבע את משך חייו של האדם למנעד בין 'עץ הדעת' לבין 'עץ החיים'.
אנו יכולים לראות שתרבויות מערביות כאשר תרגמו לשפתם את 'דעת', שכחו להסביר ש'דעת מבדילה'. תרבויות מערביות אלו לא הזכירו את העובדה ש'דעת מבדילה', כיוון שהם רצו ב'רצף', לא בחיים קצובים.
עובדה זו שתרבויות מערביות רצו ב'רצף' לא אפשר להם להגדיר את ה'מודעות'.
עד היום העולם המערבי לא מסוגל להסביר 'מודעות', כיוון שתרבות המערב לא הפנימה ש'דעת' מבדילה, תרבויות אלו רוצות 'רצף', ובלי 'הבדלה' אין מודעות.
תרבות המערב רוצה לראות את ה'מודעות' כפנימית, כפי שהיא רואה גם את השפה כנתון פנימי כמו הראיה, ולא פרי מתת 'דעת המבדילה', העושה את השפה לחיצונית.
חוקרים עד היום לא שמו לב להבדל זה בין ההשקפה התנ"כית לבין ההשקפה של תרבויות המערב שלא מבינות מה שמחשבת התנ"ך הבינה, ש'מודעות' אפשרית רק על-ידי הבדלות, הבדלות ש'דעת המבדילה מאפשרת.
אוניברסיטה ווירטואלית - פלוסופית השפה 