ארכיון קטגוריה: פילוסופית השפה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 546 -היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

   איינשטיין, בביאוגראפיה עליו מאת וולטר אייזקסון, כאשר נשאל על אמונתו אומר את הדברים הבאים, (בע'497) :אני לא אתאיסט, הבעיה הכרוכה בעניין זה היא רחבה מדי עבור שכלנו המוגבל, אנחנו דומים לילד קטן הנכנס לספריה ענקית, מלאה בשפות רבות, הילד יודע כי מן הסתם מישהו כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע כיצד…..אנחנו רואים שהיקום מסודר בשיטתיות מרהיבה ושהוא מציית לחוקים מסוימים, אבל אנחנו מבינים רק במעומעם את החוקים הללו.

    האם מושג האל הזה הוא יהודי? – אני דטרמיניסט, אני לא מאמין בבחירה חופשית. יהודים מאמנים בבחירה חופשית. הם מאמינים שהאדם מעצב את גורלו שלו. אני מסרב להאמין בדוקטרינה הזאת.. במובן זה איני יהודי.

    האם זהו האל של שפינוזה? אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה.'

      אני מביאה את הציטוטים האלו מהביאוגראפיה של איינשטיין, כיוון שבמקום אחר סיכמתי: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'.

     הגעתי לסיכום הנ"ל מאחר שהבנתי שאיינשטיים איש המדע המהולל, לא היה מודע בכלל שהוא יכול לחשוב על היקום שנראה לו מרהיב, בזכות אמצעי השפה. איינשטיין, כרבים בין אנשי המדע לפני גלוי ה- DNA במחצית המאה הקודמת, בכלל לא חשבו על שפה, כלי המבדיל אותם מיתר הברואים על כדור הארץ שלנו, חשבו על שפה כמו על ראיה, חשבו על שפה כשמיעה, כיכולת נתונה. השפה לא נראתה בעיניו כפרי בריתות, הסכמים.

      מבחינה זו איינשטיין לא נבדל מיתר אנשי המדע. אבל הציטטה הזו לעיל, רוצה להסביר עוד תכונות של איינשטין, שהוא התכחש לגמרי למסורת אבותיו, התכחשות שהיתה תוצאה של היותו חסיד תורת שפינוזה.   

      עובדה זו שאיינשטיין ראה את עצמו חסיד שפינוזה מסביר את הכרזו האגבית שסיפורי התנ"ך הם סיפורים לילדים.

      אני רוצה להתיחס למה שאיינשטיין אמר באופן כללי, כמובן דברים אלו מתיחסים גם לשפינוזה.

     איינשטיין בציטטה לעיל מתכחש ל'רצון החופשי', שהוא יודע   שעיקרון זה הוא עיקרון יהודי, עיקרון תנ"כי. תמיד הכרזות כאלה, אם זה מפי שפינוזה, לותר, או איינשטיין נראות מגוחכות. במקרה של הכחשת רצון חופשי, אנשים אלו לא היו מסוגלים להביע את דעתם. כנראה שחכמים אלו רואים את עצמם רשאים לקחת את הפריבילגה, רצון חופשי להביע דעות, שאותה שוללים מאחרים. זו רק אחת הסתירות של אנשים מהוללים אלו.

      איינשטיין בציטטה לעיל אומר שהוא מאמץ את ההשקפה של שפינוזה על 'פנתאיזם'. ובכן, אם העולם כולו מלא  באלוהות, הרי זה משמעות 'פנתאיזם', אין בכלל מקום לאדם. אמנם פנתאיזם מניח שהאלוהות הממלאת את היקום כולו, מאצילה מעצמה את הישויות.

       פנתאיזם כעיקרון, כהשקפת עולם, היא מיסטיקה, מיסטיקה שתמיד שואפת לחזור לכוליות, אפילו החכם הסיני לאוטשה, רצה לחזור ל'טאו' הבלתי מחולק, רק במחשבה שניה חזר בו, ואימץ את העולם הנבדל.

     בהכרזתו של איינשטיין שהוא מאמץ את השקפתו של שפינוזה, הוא גם חוזר להשקפה היוונית שראתה את העולם נצחי, ראתה את העולם לפי הפילוסוף פרמנידס יחידה לא מחולקת.

      עלינו לציין את העובדה שאיינשטיין נפטר בשנת 1955, טרם הפצת הידיעה על גלוי ה-DNA, היות גופינו פרי אינפורמציה, על כן אפשר לסלח לו שלא ידע שאינפורמציה מארגנת את האנרגיה המפוזרת. לכן הוא אפילו לא הבין את נוסחתו : 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הוא לא הבין שנוסחתו מציינת  שהאנרגיה שבויה באינפורמציה. הוא לא הבין את זה, דבר שזמן קצר לאחר מכן, במלחמת העולם השניה, בקשר יצירת  פצצת  האטום,      החבור בין המסה, שהיא הנה אינפורמציה ששבתה את האנרגיה,  .

חיבור זה הופרד. הפרדת החיבור שחרר את האנרגיה שהפכה לפצצת אטום.

    בשיח עם איש המדע לאו סלרד שבא אליו בבקשה שיתן את ידו ליצירת פצצה, איינשטיין הביעה את תמיהתו על האפשרות של הפרדה כזו, אמר שלא חשב קודם על כך. 

       אני חוזרת על סיכומי במקום אחר במשפט: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'. ובכן, אם אנו לוקחים את פרק א' של ספר בראשית, בפרק זה מתוארת האלוהות היוצאת מה'אין', אלוהות זו ב'אומר', אינפורמציה', בוראת מתוך התוהו ובוהו, במינוח עכשוי, מאנרגיה מפוזרת, את הישויות.

       ובכן, אם אנו מניחים שמשה כתב פרק זה, אנו נוכחים לדעת שמשה הבין שאינפורמציה שובה אנרגיה וכך יוצרת את הישויות ביקום.

      העולם לא התיחס לפרק א' זה בספר בראשית כמסמך מדעי, מסמך פילוסופי, שהקדים את העולם המערבי בהבנה שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישוית, באלפי שנים. העולם המערבי לא התיחס לפילוסופית השפה בתנ"ך, כיוון ששאול הטרסי החטיא את 'דעת', והעולם המערבי לא השתחרר מהחטאה זו עד היום הזה, למרות שבינתיים, אחרי גילוי ה-DNA, מודעות שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישויות אומץ על-ידי העולם.

       אבל אם אנו חוזרים לאיינשטיין, התנגדותו לתורת הקוונטים      התעקשותו שאלהים לא משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם עיוור את איינשטיין.

      אינשטיין לא הבין שהוא נסוג לאמונות יווניות, שהוא נסוג להשקפות מיסטיות של כוליות, של דטרמיניזם, שהוא לא מאפשר את הדינמיות של העולם.

      התעקשות בעיקרון אחד הוביל את איינשטיין להתכחש גם לממצאיו.

     אני מסכימה עם הכרזתו של איינשטיין, של ניוטון, שהעולם הוא מיסתורין, ברור שה'קיום' עצמו הוא מיסתורין, מעבר ליכולת האדם להבין אותו, אבל היקום עם חוקיו ניתן להבנה. עובדה שמחשבת התנ"ך השלימה עם חוקי הקיום, היא השלימה שמנעד חיי אדם הוא מ'עץ הדעת ל/עץ החיים'. מחשבת התנ"ך השלימה עם עולם נגלה בלבד, לא הפליגה ליצור עולמות חלופיים. מחשבת התנ"ך השלימה עם העובדה של היות העולם דינמי, עולם דינמי לא דטרמיניסטי, אלוהות כ'אהיה אשר אהיה', אלוהות דינמית.

     מעל לכל, מחשבת התנ"ך ראתה את העולם כפרי בריתות, לא רק השפה נוצרת מבריתות בין יחידים המעניקים שם לקול היוצא מגרון יחיד, שם, שאותו יש לזכור, היותו ישות נעלמת. מחשבת התנ"ך ראתה את כל התנהלות היקום פרי בריתות בין יסודות שונים.

      מצער לראות שדוקא יהודים היו המורדים הגדולים ביותר במסורת אבותיהם, לא רק שאול הטרסי ממיסדי הנצרות, שהחטיא את 'דעת' ובצורה כזו שלל את פילוסופית השפה בסיס מחשבת התנ"ך, אנו רואים בשפינוזה מורד נוסף במסורת אבותיו, ואיינשטיין באמצו את פילוסופית שפינוזה, מבחינה מחשבתית מרד בירושת אבותיו.

     ברור שמורדים יהודיים אלו פעלו כתוצאה מרגשות ארכיטיפיות, שקל להם יותר בעולם דטרמיניסטי מאשר בעולם מבוסס על 'רצון חופשי', עולם המחייב את האדם לחובות לזולת.

     בציטות לעיל איינשטיין אומר שהוא מעדיף הרגשות מקיפות הכל, על ידיעה שהיא מוגבלת.

       חזרה להרגשות, במילים אחרות, היא חזרה לרגשות ארכיטיפיות של האדם הרוצה בעולם סטטי, רוצה להאמין שאלהים לא משחק בקוביה, שעולמו דטרמיניסטי.

     איינשטיין לא משאיר מקום ל'יקום רוקד, רוקד כריצודי אור על פני הים, רצודים מופיעים, רצודים נעלמים.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 546 – היקום רקודי ריצודי אור על פני הים – מופיעים נעלמים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

   איינשטיין, בביאוגראפיה עליו מאת וולטר אייזקסון, כאשר נשאל על אמונתו אומר את הדברים הבאים, (בע'497) :אני לא אתאיסט, הבעיה הכרוכה בעניין זה היא רחבה מדי עבור שכלנו המוגבל, אנחנו דומים לילד קטן הנכנס לספריה ענקית, מלאה בשפות רבות, הילד יודע כי מן הסתם מישהו כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע כיצד…..אנחנו רואים שהיקום מסודר בשיטתיות מרהיבה ושהוא מציית לחוקים מסוימים, אבל אנחנו מבינים רק במעומעם את החוקים הללו.

    האם מושג האל הזה הוא יהודי? – אני דטרמיניסט, אני לא מאמין בבחירה חופשית. יהודים מאמנים בבחירה חופשית. הם מאמינים שהאדם מעצב את גורלו שלו. אני מסרב להאמין בדוקטרינה הזאת.. במובן זה איני יהודי.

    האם זהו האל של שפינוזה? אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה.'

      אני מביאה את הציטוטים האלו מהביאוגראפיה של איינשטיין, כיוון שבמקום אחר סיכמתי: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'.

     הגעתי לסיכום הנ"ל מאחר שהבנתי שאיינשטיים איש המדע המהולל, לא היה מודע בכלל שהוא יכול לחשוב על היקום שנראה לו מרהיב, בזכות אמצעי השפה. איינשטיין, כרבים בין אנשי המדע לפני גלוי ה- DNA במחצית המאה הקודמת, בכלל לא חשבו על שפה, כלי המבדיל אותם מיתר הברואים על כדור הארץ שלנו, חשבו על שפה כמו על ראיה, חשבו על שפה כשמיעה, כיכולת נתונה. השפה לא נראתה בעיניו כפרי בריתות, הסכמים.

      מבחינה זו איינשטיין לא נבדל מיתר אנשי המדע. אבל הציטטה הזו לעיל, רוצה להסביר עוד תכונות של איינשטין, שהוא התכחש לגמרי למסורת אבותיו, התכחשות שהיתה תוצאה של היותו חסיד תורת שפינוזה.   

      עובדה זו שאיינשטיין ראה את עצמו חסיד שפינוזה מסביר את הכרזו האגבית שסיפורי התנ"ך הם סיפורים לילדים.

      אני רוצה להתיחס למה שאיינשטיין אמר באופן כללי, כמובן דברים אלו מתיחסים גם לשפינוזה.

     איינשטיין בציטטה לעיל מתכחש ל'רצון החופשי', שהוא יודע   שעיקרון זה הוא עיקרון יהודי, עיקרון תנ"כי. תמיד הכרזות כאלה, אם זה מפי שפינוזה, לותר, או איינשטיין נראות מגוחכות. במקרה של הכחשת רצון חופשי, אנשים אלו לא היו מסוגלים להביע את דעתם. כנראה שחכמים אלו רואים את עצמם רשאים לקחת את הפריבילגה, רצון חופשי להביע דעות, שאותה שוללים מאחרים. זו רק אחת הסתירות של אנשים מהוללים אלו.

      איינשטיין בציטטה לעיל אומר שהוא מאמץ את ההשקפה של שפינוזה על 'פנתאיזם'. ובכן, אם העולם כולו מלא  באלוהות, הרי זה משמעות 'פנתאיזם', אין בכלל מקום לאדם. אמנם פנתאיזם מניח שהאלוהות הממלאת את היקום כולו, מאצילה מעצמה את הישויות.

       פנתאיזם כעיקרון, כהשקפת עולם, היא מיסטיקה, מיסטיקה שתמיד שואפת לחזור לכוליות, אפילו החכם הסיני לאוטשה, רצה לחזור ל'טאו' הבלתי מחולק, רק במחשבה שניה חזר בו, ואימץ את העולם הנבדל.

     בהכרזתו של איינשטיין שהוא מאמץ את השקפתו של שפינוזה, הוא גם חוזר להשקפה היוונית שראתה את העולם נצחי, ראתה את העולם לפי הפילוסוף פרמנידס יחידה לא מחולקת.

      עלינו לציין את העובדה שאיינשטיין נפטר בשנת 1955, טרם הפצת הידיעה על גלוי ה-DNA, היות גופינו פרי אינפורמציה, על כן אפשר לסלח לו שלא ידע שאינפורמציה מארגנת את האנרגיה המפוזרת. לכן הוא אפילו לא הבין את נוסחתו : 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הוא לא הבין שנוסחתו מציינת  שהאנרגיה שבויה באינפורמציה. הוא לא הבין את זה, דבר שזמן קצר לאחר מכן, במלחמת העולם השניה, בקשר יצירת  פצצת  האטום,      החבור בין המסה, שהיא הנה אינפורמציה ששבתה את האנרגיה,  .

חיבור זה הופרד. הפרדת החיבור שחרר את האנרגיה שהפכה לפצצת אטום.

    בשיח עם איש המדע לאו סלרד שבא אליו בבקשה שיתן את ידו ליצירת פצצה, איינשטיין הביעה את תמיהתו על האפשרות של הפרדה כזו, אמר שלא חשב קודם על כך. 

       אני חוזרת על סיכומי במקום אחר במשפט: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'. ובכן, אם אנו לוקחים את פרק א' של ספר בראשית, בפרק זה מתוארת האלוהות היוצאת מה'אין', אלוהות זו ב'אומר', אינפורמציה', בוראת מתוך התוהו ובוהו, במינוח עכשוי, מאנרגיה מפוזרת, את הישויות.

       ובכן, אם אנו מניחים שמשה כתב פרק זה, אנו נוכחים לדעת שמשה הבין שאינפורמציה שובה אנרגיה וכך יוצרת את הישויות ביקום.

      העולם לא התיחס לפרק א' זה בספר בראשית כמסמך מדעי, מסמך פילוסופי, שהקדים את העולם המערבי בהבנה שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישוית, באלפי שנים. העולם המערבי לא התיחס לפילוסופית השפה בתנ"ך, כיוון ששאול הטרסי החטיא את 'דעת', והעולם המערבי לא השתחרר מהחטאה זו עד היום הזה, למרות שבינתיים, אחרי גילוי ה-DNA, מודעות שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישויות אומץ על-ידי העולם.

       אבל אם אנו חוזרים לאיינשטיין, התנגדותו לתורת הקוונטים      התעקשותו שאלהים לא משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם עיוור את איינשטיין.

      אינשטיין לא הבין שהוא נסוג לאמונות יווניות, שהוא נסוג להשקפות מיסטיות של כוליות, של דטרמיניזם, שהוא לא מאפשר את הדינמיות של העולם.

      התעקשות בעיקרון אחד הוביל את איינשטיין להתכחש גם לממצאיו.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 546 – היקום רצודי אור על פני הים, מופיעים, נעלמים

   איינשטיין, בביאוגראפיה עליו מאת וולטר אייזקסון, כאשר נשאל על אמונתו אומר את הדברים הבאים, (בע'497) :אני לא אתאיסט, הבעיה הכרוכה בעניין זה היא רחבה מדי עבור שכלנו המוגבל, אנחנו דומים לילד קטן הנכנס לספריה ענקית, מלאה בשפות רבות, הילד יודע כי מן הסתם מישהו כתב את הספרים האלה. הוא אינו יודע כיצד…..אנחנו רואים שהיקום מסודר בשיטתיות מרהיבה ושהוא מציית לחוקים מסוימים, אבל אנחנו מבינים רק במעומעם את החוקים הללו.

    האם מושג האל הזה הוא יהודי? – אני דטרמיניסט, אני לא מאמין בבחירה חופשית. יהודים מאמנים בבחירה חופשית. הם מאמינים שהאדם מעצב את גורלו שלו. אני מסרב להאמין בדוקטרינה הזאת.. במובן זה איני יהודי.

    האם זהו האל של שפינוזה? אני מוקסם מהפנתאיזם של שפינוזה.'

      אני מביאה את הציטוטים האלו מהביאוגראפיה של איינשטיין, כיוון שבמקום אחר סיכמתי: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'.

     הגעתי לסיכום הנ"ל מאחר שהבנתי שאיינשטיים איש המדע המהולל, לא היה מודע בכלל שהוא יכול לחשוב על היקום שנראה לו מרהיב, בזכות אמצעי השפה. איינשטיין, כרבים בין אנשי המדע לפני גלוי ה- DNA במחצית המאה הקודמת, בכלל לא חשבו על שפה, כלי המבדיל אותם מיתר הברואים על כדור הארץ שלנו, חשבו על שפה כמו על ראיה, חשבו על שפה כשמיעה, כיכולת נתונה. השפה לא נראתה בעיניו כפרי בריתות, הסכמים.

      מבחינה זו איינשטיין לא נבדל מיתר אנשי המדע. אבל הציטטה הזו לעיל, רוצה להסביר עוד תכונות של איינשטין, שהוא התכחש לגמרי למסורת אבותיו, התכחשות שהיתה תוצאה של היותו חסיד תורת שפינוזה.   

      עובדה זו שאיינשטיין ראה את עצמו חסיד שפינוזה מסביר את הכרזו האגבית שסיפורי התנ"ך הם סיפורים לילדים.

      אני רוצה להתיחס למה שאיינשטיין אמר באופן כללי, כמובן דברים אלו מתיחסים גם לשפינוזה.

     איינשטיין בציטטה לעיל מתכחש ל'רצון החופשי', שהוא יודע   שעיקרון זה הוא עיקרון יהודי, עיקרון תנ"כי. תמיד הכרזות כאלה, אם זה מפי שפינוזה, לותר, או איינשטיין נראות מגוחכות. במקרה של הכחשת רצון חופשי, אנשים אלו לא היו מסוגלים להביע את דעתם. כנראה שחכמים אלו רואים את עצמם רשאים לקחת את הפריבילגה, רצון חופשי להביע דעות, שאותה שוללים מאחרים. זו רק אחת הסתירות של אנשים מהוללים אלו.

      איינשטיין בציטטה לעיל אומר שהוא מאמץ את ההשקפה של שפינוזה על 'פנתאיזם'. ובכן, אם העולם כולו מלא  באלוהות, הרי זה משמעות 'פנתאיזם', אין בכלל מקום לאדם. אמנם פנתאיזם מניח שהאלוהות הממלאת את היקום כולו, מאצילה מעצמה את הישויות.

       פנתאיזם כעיקרון, כהשקפת עולם, היא מיסטיקה, מיסטיקה שתמיד שואפת לחזור לכוליות, אפילו החכם הסיני לאוטשה, רצה לחזור ל'טאו' הבלתי מחולק, רק במחשבה שניה חזר בו, ואימץ את העולם הנבדל.

     בהכרזתו של איינשטיין שהוא מאמץ את השקפתו של שפינוזה, הוא גם חוזר להשקפה היוונית שראתה את העולם נצחי, ראתה את העולם לפי הפילוסוף פרמנידס יחידה לא מחולקת.

      עלינו לציין את העובדה שאיינשטיין נפטר בשנת 1955, טרם הפצת הידיעה על גלוי ה-DNA, היות גופינו פרי אינפורמציה, על כן אפשר לסלח לו שלא ידע שאינפורמציה מארגנת את האנרגיה המפוזרת. לכן הוא אפילו לא הבין את נוסחתו : 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הוא לא הבין שנוסחתו מציינת  שהאנרגיה שבויה באינפורמציה. הוא לא הבין את זה, דבר שזמן קצר לאחר מכן, במלחמת העולם השניה, בקשר יצירת  פצצת  האטום,      החבור בין המסה, שהיא הנה אינפורמציה ששבתה את האנרגיה,  .

חיבור זה הופרד. הפרדת החיבור שחרר את האנרגיה שהפכה לפצצת אטום.

    בשיח עם איש המדע לאו סלרד שבא אליו בבקשה שיתן את ידו ליצירת פצצה, איינשטיין הביעה את תמיהתו על האפשרות של הפרדה כזו, אמר שלא חשב קודם על כך. 

       אני חוזרת על סיכומי במקום אחר במשפט: 'מה שמשה ידע איינשטיין לא הבין'. ובכן, אם אנו לוקחים את פרק א' של ספר בראשית, בפרק זה מתוארת האלוהות היוצאת מה'אין', אלוהות זו ב'אומר', אינפורמציה', בוראת מתוך התוהו ובוהו, במינוח עכשוי, מאנרגיה מפוזרת, את הישויות.

       ובכן, אם אנו מניחים שמשה כתב פרק זה, אנו נוכחים לדעת שמשה הבין שאינפורמציה שובה אנרגיה וכך יוצרת את הישויות ביקום.

      העולם לא התיחס לפרק א' זה בספר בראשית כמסמך מדעי, מסמך פילוסופי, שהקדים את העולם המערבי בהבנה שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישוית, באלפי שנים. העולם המערבי לא התיחס לפילוסופית השפה בתנ"ך, כיוון ששאול הטרסי החטיא את 'דעת', והעולם המערבי לא השתחרר מהחטאה זו עד היום הזה, למרות שבינתיים, אחרי גילוי ה-DNA, מודעות שאינפורמציה שובה אנרגיה ויוצרת את הישויות אומץ על-ידי העולם.

       אבל אם אנו חוזרים לאיינשטיין, התנגדותו לתורת הקוונטים      התעקשותו שאלהים לא משחק בקוביה, אמונתו בדטרמיניזם עיוור את איינשטיין.

      אינשטיין לא הבין שהוא נסוג לאמונות יווניות, שהוא נסוג להשקפות מיסטיות של כוליות, של דטרמיניזם, שהוא לא מאפשר את הדינמיות של העולם.

      התעקשות בעיקרון אחד הוביל את איינשטיין להתכחש גם לממצאיו.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 545 – מקריות התפתחות תרבויות

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 545 – מקריות בהתפתחות תרבויות

     מפליאה העובדה שאלו העוסקים בשפה לא העלו, לא מעלים את השאלה, מדוע תרבויות שונות זו מזו.

       הרי רוב העוסקים בשפה רואים אותה כ'נתון', נתון כמו הראיה, או רואים אותה בנוסח של נעם חומסקי פרי גן ביאולוגי, דעה שהתקבלה על רבים.

      אם השפה היא נתון, או פרי גן ביאולוגי, תרבויות היו צריכות להיות דומות, כיוון שאם השפה הנה נתון היא יכולה ליצור רק דגם אחד.

      עובדה היא שרוב אלו העוסקים בשפה לא תוהים על כך שלמרות מה שהם מאמינים בו, האדם יוצר תרבויות שונות.

      בלי ספק למען נוכל לענות על העדר תהיות אלו מדוע תרבויות שונות, עלינו לחזור בקיצור על טענות שכבר דנו בהן, על מהות השפה, שהיא נתון גנטי רק ביכולת לשפה.  אבל הגשמת השפה, בשלב השני שלה, היא פרי בריתות בין יחידים איך לכנות קולות היוצאים מגרונם של יחידים, קולות על צרכים, והצורך לזכור שמות אלו ששניים מעניקים לקולות, כיוון שהשפה היא לא מוחשית, השמות נגוזים, ויש לאכסן את השמות הנעלמים בזכרון. ואם קהילה המציאה כתב, לרשום אותם בכתב.

       קיימת עוד עובדה שלא נהירה לרוב אלו העוסקים בשפה, שמתת זו, השפה הנוצרת בשני שלבים היא אינפורמציה לא מקובעת, בהבדל מאינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA. נוסף לכך, שפה, אינפורמציה לא מקובעת מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי נאמר לנו במשל 'עץ הדעת', משל בסיס הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, ש'דעת' מבדילה, והרי אי אפשר להבדיל ללא רצון חופשי. העובדה, שהמשל לא מציין את העובדה הזו, שהיכולת להבדיל מבוססת על 'רצון חופשי', היא תוצאה מכך שמשל זה הוא אינטואיטיבי, לא מודע לשלבים מאוחרים, לכן הוא מדלג על שלבי בינים, מסתפק ביעוד של המשל בלבד.

      אחרי הקדמה זו אנו יכולים לדון בתופעה של קיום תרבויות שונות, שונות במקריות היווסדותן.

      נשאלת השאלה מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות המצרית העתיקה, מדוע שונה תרבות התנ"ך מהתרבות היוונית המאוחרת יותר. על שאלות אלו אפשר רק לענות, אם מקבלים את ההנחה שהשפה מוגשמת בשני שלבים, שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת.

     אם השפה היתה פרי אינפורמציה מקובעת כמו ה-DNA  , תרבויות היו צריכות להיות דומות. אבל היות שהשפה הנה אינפורמציה לא מקובעת, מתאפשרות תרבויות שונות, שונות כתוצאה היותם פרי מקריות.

    לגבי ההבדל בין התרבות התנ"כית לזו היוונית המאוחרת יותר, יש לנו עדויות. אנחנו יודעים שאבות העברים בפקודת אלוהות יצאו מ'אור', אור מרכז תרבות שומרית, תרבות חד-פעמית שהמציאה משפט, המציאה ספרות, המציאה את הכתב הראשוני.

       אם אנו רוצים להשוות בין שתי התרבויות העברית והיוונית, העובדה שהיוונים בהבדל מהעברים לא זכרו את ראשיתם, זוהי סיבה להתפתחות שונה של שתי התרבויות.

      ואם ידוע לנו שאבות העברים יצאו מאור במצוות אלוהות, עובדה זו יכולה מיד להסביר לנו את האופי המיוחד של תרבות התנ"ך.

     עובדה זו של יציאת אברהם ומליו מאור, וביציאתם ממנה נפגשו בתרבויות שונות, מסבירה את העובדה שאבות אלו חוללו מהפכה מחשבתית. אבות עברים אלו יכלו לחולל מהפכה מחשבתית רק כיוון שהם התבססו על התרבות השומרית, מרדו בכמה מעקרונות תרבות זו.

      היציאה של אבות העברים ממרכז תרבות אוטוכטונית, ופגישה עם תרבויות אחרות יצרו אצלם תובנות יחסיות על שפה ועל ערכים.

     המהפכה שאבות העברים חוללו התאפשרה רק כיוון שהיא התבססה על התרבות השומרית, שבכמה מעקרונותיה אבות העברים מרדו.

     ובכן, משל 'עץ הדעת', כפי שציינו התבסס על 'רצון חופשי, עיקרון שהיה חסר בתרבות השומרית. השומרים האמינו בחוקי גורל, האמינו שאיליהם גוזרים ומבצעים חוקים אלו בשרירותיות.

     אבות העברים שביציאתם מאור פגשו תרבויות אחרות, נוכחו לדעת שחוקים נוצרים במקריות, כפי ששפות נוצרות במקריות על-ידי קהילות. ואם חוקים נוצרים במקריות אפשר לשנותם.

       אבות העברים שנוכחו שכל קהילה יוצרת את שפתה, את חוקיה, הגיעו למסקנה שהשפה, נוצרת באמצעות בריתות, שחוקים נוצרים באמצעות בריתות.

     על היווצרות מושג ה'ברית', אין לנו תעוד, אבל הוא מסתבר מהכרות אבות העברים על האופן היחסי שלפיו נוצרים שפות, חוקים. אין לנו עיקרון 'ברית' בתרבויות אחרות, למרות שהשפה כופה את חוקי היווצרותה על אנשים, מבלי שאלו מודעים לחוקים אלו, למרות שהם עושים בהם שימוש. תרבויות אחרות בצעו את חוקי היווצרות מתת השפה, הם בצעו אותם בצורה מכנית, כך שנשלל מהם מודעות עליהם.

     אנחנו יכולים לסכם שתרבות התנ"ך נוצרה בצורה מקרית מהעובדה שאבות העברים יצאו מאור.

       ומה גרם להתפתחות שונה של תרבות יוון, הזכרנו שהיוונים לא זכרו את מוצאם, חשבו את עצמם ילידי האדמה, חשבו את העולם נצחי, חשבו את האדם לנצחי.

      מאחר שאמונתם של היוונים בנצחיות האדם התנגשה עם מציאות היותם מוותים, גרם להם ליצור קוסמולוגיה של סכסוכים עם העליונים, לחשוב שאלו מתנכלים בהם, מקנאים בהם. כך יחסו לאלה ה'מוירה' כוונות זדוניות, למעשה אלה זו היתה הגשמות חוקי הקיום הקוצבים במשך קיום האדם.

      אנחנו יכולים להוסיף לסכסוך זה של היוונים בעליונים, בדוגמת פרומתיאוס, מיצירת איסכילוס. חצי אל זה נענש על-ידי זאוס, כיוון שלימד את האדם איך להשתמש באש.

      אנחנו עדים למקריות של התפתחות שתי תרבויות, העברית והיוונית. היוונים שחשבו שהעולם נצחי, שכל הדברים נצחיים, התעמרו בשפה, שללו ממנה יצירת הערכים שלהם. היוונים ששללו מהשפה יכולת יצירה, גם לא היו מודעים למושג 'רצון חופשי', הם יתרו מושג זה. רק הרופא הפילוסוף גלן במאה השניה לספירה עמד על עובדה זו, על החסר בתרבות היוונית של מושג 'רצון חופשי', והימצאותו בפרק א' של ספר בראשית היכן שהאלוהות בוראת את העולם מרצונה החופשית, בניגוד לאמונתם של היוונים על עולם נצחי שלא נברא.

      מאחר שהיריעה לדיונינו קצרה, נזכיר בקיצור שהיות השפה אינפורמציה לא מקובעת, איפשר למחולל הרפורמציה לותר, לשלול מהשפה את ה'רצון החופשי', בספרו בשם 'העדר רצון חופשי'. בספר זה הוא המליך את השטן על העולם הנגלה, שטן שליט באמצעי כח, שטן  זה לא נזקק לעיקרון 'רצון חופשי', לא נזקק לשפה.

      ואם לותר שלל מהשפה את תכונת 'רצון חופשי', הגדיל גיתה לעשות, בשללו את העיקרון של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', מאתים שנה אחרי הרפורמציה, בדרמה שלו 'פאוסט'. בדרמה זו הוא שלל  את השפה, הפך אותה ל'מעשה', מעשה שהפך ל'פקודה', ברייך השלישי.

     ובכן, יכולות אלו לשלול מהשפה את אופני תפקודה מתאפשר כיוון שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, שאפשר לעשות בה שימושים שונים.

       העובדה שהשפה היא אינפורמציה לא מקובעת, לכן מאפשרת יצירת תרבויות בצורה שונה כתוצאה ממקריות, יכול להסביר לנו גם את העובדה שהמקריות הזו שאינפורמציה לא מקובעת מאפשרת, מאפשר גם מחיקת תרבויות קודמות, גם עובדה זו היא מקרית.

      לותר שמרד בכנסיה הקאתולית במחי יד אחת הצליח להחליש עולם קאתולי זה.

      אבל המקריות בזמן הרפורמציה איפשר לשני התיאולוגים לותר וקלווין ליצור תרבויות שונות, דתות שונות.  

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

    מאחר שהאדם לא מודע לעובדה שדברים נוצרים במקריות, על בסיס עקרונות מקריים של היוצרים אותם, העולם הפרוטסטנטי לא היה מודע על ההבדל בין התיאולוגיה של לותר וזו של קלווין.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 544 – מאורת מפיסטו

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 544 – מאורת מפיסטו

      בזמנו כאשר בפרסומי את שני ספרי, 'אויב קוסמי' בשנת 

1979 ואת ספרי השני בשם 'אושוויץ כממלכת פאוסט', בשנת

, 1986, מסקנתי בהם שמיתוס פאוסט השתלט על הרייך השלישי,

מסקנה שנראתה בזמנה מסקנה 'הזויה'.

     באותה תקופה ספרו האוטוביאוגראפי של שפאר, עדיין לא היה לפני, הרי שפאר שר החימוש של הרייך השלישי  במשפטי ניירנברג אחרי מלחמת העולם השניה, נידון  כמשתף פעולה,  לעשרים שנות מאסר, ואת הספר כתב אחרי שחרורו.

       אני הגעתי למסקנות, בהתעמקותי בתיאולוגית לותר, עקבתי על השפעת תיאולוגיה זו על המחשבה הגרמנית. ולבסוף, ראיתי ביצירת דרמת 'פאוסט' על-ידי גיתה, דרמה, שהיתה למעשה דרמתיזציה של תיאולוגית לותר, מיתוס, שהשתלט על גרמניה, על הרייך השלישי.

      באותה תקופה עדיין לא עסקתי בפילוסופית השפה. עסוקי בפילוסופית השפה היתה תוצאה בהיווכותי שמרד שאול הטרסי, מיסד הנצרות, הסתכמה  לפי הבנתי, ב'אגרת אל הרומיים', בשלילת משל 'עץ הדעת', ברצותו לגרש את הקיצוץ בו את משך קיום האדם, רצה בגרוש המוות. לותר המשיך מרד זה בשפה, בשלילתו את 'הרצון החופשי' בספרו החשוב ביותר בשם 'העדר רצון חופשי'. הבנתי היתה ששלילת רצון חופשי למעשה הוא שלילת משל 'עץ הדעת', כיוון ש'דעת' מבוססת על יכולת להבדיל ביו טוב לרע, 'הבדלה' האפשרית הודות ל'רצון חופשי'.

    ולבסוף נוכחתי שגיתה שלל בדרמת פאוסט את הפסוק של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', פסוק שפרשו אותו שכוונתו של יוחנן לטעון שבראשית היתה השפה.

     גיתה בשללו את הפסוק הזה של השליח יוחנן, שוב מרד בשפה, ובמקומה העמיד את ה'מעשה' כראשית. במסקנה זו של גיתה היתה  שלילה מוחלטת של השפה.

      ובכן, בשלב ראשון של מחקרי בשני ספרי שאותם ציינתי, הסתפקתי בעקרונות תיאולוגיים, לאו דוקא בשפה. בהמשך בעסוקי בפילוסופית השפה, לאחר שנוכחתי שהמרד של שאול הטרסי, לותר וגיתה למעשה נוסף למרד תיאולי, הוא מרד ב'שפה', שפה שהיא המתת האנומלית שהוענקה לאדם, מתת המבדיל אותו בשאר הישויות על כדור הארץ שלנו.

       ובכן, אם מסקנותי בקשר לשפה שהיא מבוססת על בריתות, בריתות העוצרות את האדם מהפלגות, מכריחות אותו להתרסן ולקחת בחשבון את הזולת, הרי שלילת השפה פירושה רצון של ריצת אמוק, ריצת אמוק להשתלט על העולם, לשלוט בו, להרוס אותו.

      ובכן, עם מסקנותי אלו מה פירוש מרד ב'שפה', בקריאה בספרו האוטוביאוגראפי של שפאר, לשכתו של היטלר, כפי ששפאר מתאר אותה, היא מאורה של מפיסטו, ששום מח אנושי לא היה יכול לבדות.

     שפאר מתחיל את סיפרו, מפגשו עם היטלר. הוא, שפאר  ארכיטקט צעיר, שבאוניברסיטה שלו מופיע לראשונה היטלר ונאומו עושה רושם עליו, והוא מיד נרשם כחבר במפלגתו.

     בהמשך, בחפשו עבודה הוא מועסק על-ידי גיבל, כך מזדמן לו פגישה עם היטלר, המחפש ארכיטקט לתכניותיו ההזויות על בניית ממלכתו, שבה בניינים הזויים, יצטרכו לפארה. היטלר שרצה להיות בעצמו ארכיטקט, רואה בשפאר את כפילו, ומטיל עליו לתכנן את תכניותיו לעתיד.

    שפאר, כפי שחזיתי על השתלטות מיתוס 'פאוסט', מאשר, שבפגישה זו עם היטלר עמד מול 'מפיסטו', ראה את עצמו כ'פאוסט' המופעל על-ידו.

       מטרת דיוני כאן אינו מיועד לתאר את מאורתו של מפיסטו בפעילותה, שכל הפאוסטים, כולל שפאר, פאוסט, פועלים כרובוטים, מבצעים את פקודותיו של מפיסטו. כל הפאוסטים במאורה זו, עבדי מפיסטו, מאימים אחד על משנהו. במאורה זו האימה שליטה.

      בדיוני כאן ברצוני לעמוד על משמעות שלילת השפה, לפחות שלילת היותה ברית, ברית המונעת ריצת אמוק, ברית המרסנת את היחידים, מאפשרת חיים תקינים.

     ובכן, אם שוללים מהשפה 'רצון חופשי', כפי שעשה לותר, היא לא יכולה להבדיל בין טוב לרע, היא גם לא יכולה להכיר שמשך קיום האדם קצוץ, שנשלל מהאדם רצון ל'רצף'. שפה שנשללו ממנה ריסונים הופכת כלי אמוקי.

     אבל יותר מכך, גיתה שהחליף את השפה ב'מעשה', פירוש הדבר שהוא שלל מהשפה את המתת שהוענקה לה, מתת שהסתבר ממנה, 'לשאת ולתת', שלל ממנה שיח. ובאמת במאורתו של מפיסטו, לשכתו של היטלר אין שיח, יש 'פקודות'.

       המנצחים המערביים במלחמת העולם השניה, שרובם היו פרי מחשבת הנומינליסטים האנגליים, כמו אוקם, הובס, היו פרי תיאולוגית קלווין, קלווין שבהבדל מלותר חזר לעקרונות התנ"ך, אם לותר המליך את ה'שטן', קלווין המליך את ההשגחה'. מנצחים אלו לא הבינו כאשר הנאשמים טענו שהם מלאו פקודות, ובאמת במאורתו של מפיסטו הפאוסטים מלאו פקודות בלבד של מפיסטו.

      אף אחד בעולם המערבי לא הבין שגיתה נתן הכשר או הפך את השפה ל'מעשה', מעשה מילוי פקודה. הפאוסטים במארת מפיסטו מלאו את פקודותיו, מעשים, מעשי הרס, מלאו את פקודותיו לריצת אמוק  הרסניים.

       גיתה בסוף ימיו, הרי הוא כתב את הדרמה הזו פאוסט במשך ששים שנה, הבין שהמיתוס שהוא יצר מסוכן, שנה את דעתו. שנוי דעה זו של גיתה נמצאת בסוף הדרמה, שאותה הסתיר מחסידיו, לא רצה להודות בטעויות שלו, במסקנותיו החדשות. בחלק זה שגיתה הסתיר, ציוה לא לגלות בחייו, לגלות רק אחרי מותו, מתברר שכל הבטחות מפיסטו לא התגשמו, פאוסט מזדקן, לא השיג נעורים נצחיים, לא רק שהוא הזדקן, הוא התעוור, נטה למות.

     ובכן גיתה מציג את מפיסטו במערומיו, כחסר יכולות באמת, לא מגשים את הבטחותיו. ומה מסקנתו של גיתה, הוא ממלט את פאוסט מצפרני מפיסטו, ממלט אותו לממלכת הנשים המיטיבות, המצאה  אפשרית יחידה, הרי גיתה בפרולוג שלו לדרמה החליף את ישוע במפיסטו כבנו האהוב של האלוהות הנרפית.

         אבל הפאוסטים שהתחנכו על המיתוס של גיתה הצעיר, התעלמו מהחלק המוסתר, גמרו בחלק של הדרמה שבו פאוסט עם המאגיה של מפיסטו משמיד את אויבי הקיסר, ותמורת נצחונו מקבל מהקיסר את חלקת האדמה שעליה הוא רוצה לבנות את ממלכתו.

      הפאוסטים המתוחכמים מגיעים למסקנה, שפאוסט הוכשל על-ידי מפיסטו, כיוון שלא העניק לו את המגיע לו, על כן עליהם לפצותו בקורבנות, קורבנות היהודים, ה'אויב הקוסמי', יהודים שמנעו מה'נחש', הנחש 'מפיסטו' את שלטונו, במשל 'עץ הדעת', בו הוא נוטרל.

         העולם המערבי המתעלם ממקורות השפה במשל 'עץ הדעת', לא מודע לעובדה מה קורה אם מתעללים ב'דעת', מתעללים בשפה. הרי הבטחתו של שאול הטרסי על נצחיות, לא התגשמה, חסידיו עדיין מצפים להופעתו המחודשת של ישוע, שימלא את ההבטחה.

     אבל ההתעללות הלותרניות בשפה, נגמרה בשלטון מפיסטו, שלטון היטלר מגשימו. ההתאפשרות של שלטון 'מפיסטו', בדמותו של 'היטלר' התאפשרה הודות לשלילת 'רצון חופשי' של לותר מהשפה, בכך ניטרל אותה, ניטרול השפה הושלמה על-ידי גיתה ששלל את פסוקו של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', בהחליפו את ה'דבר', השפה ב'מעשה', פקודה.

    גיתה איפשר את השלילה הגמורה של תפקידי השפה, שלילת ה'משא ומתן', שאפילו תומס מאן במלחמת העולם הראשונה בז לפוליטיקה מבוססת על 'משא ומתן', הוא שינה את דעתו בסוף מלחמת העולם השניה עם התמוטטות רייך אלף השנה.

    כמובן שהלותרנים שהפכו את השפה ל'פקודה', שללו ממנה את היותה פרי בריתות, התחשבות בזולת. שפה כ'פקודה', שפה שנשלל ממנה ריסון על-ידי ברית, התחשבות בזולת, איפשר את ריצת האמוק של הפאוסטים, איפשר את ההרס, את השמדת ה'אויב הקוסמי' היהודים.

      שפה היא מתת אנומלית לאדם, להטבת חייו אם הוא מקיים את עיקרון בסיס שלה, ברית, חוק הברית המאפשר קיום היקום.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 544 – מאורת מפיסטו

      בזמנו כאשר בפרסומי את שני ספרי, 'אויב קוסמי' בשנת 

1979 ואת ספרי השני בשם 'אושוויץ כממלכת פאוסט', בשנת

, 1986, מסקנתי בהם שמיתוס פאוסט השתלט על הרייך השלישי,

מסקנה שנראתה בזמנה מסקנה 'הזויה'.

     באותה תקופה ספרו האוטוביאוגראפי של שפאר, עדיין לא היה לפני, הרי שפאר שר החימוש של הרייך השלישי  במשפטי ניירנברג אחרי מלחמת העולם השניה, נידון  כמשתף פעולה,  לעשרים שנות מאסר, ואת הספר כתב אחרי שחרורו.

       אני הגעתי למסקנות, בהתעמקותי בתיאולוגית לותר, עקבתי על השפעת תיאולוגיה זו על המחשבה הגרמנית. ולבסוף, ראיתי ביצירת דרמת 'פאוסט' על-ידי גיתה, דרמה, שהיתה למעשה דרמתיזציה של תיאולוגית לותר, מיתוס, שהשתלט על גרמניה, על הרייך השלישי.

      באותה תקופה עדיין לא עסקתי בפילוסופית השפה. עסוקי בפילוסופית השפה היתה תוצאה בהיווכותי שמרד שאול הטרסי, מיסד הנצרות, הסתכמה  לפי הבנתי, ב'אגרת אל הרומיים', בשלילת משל 'עץ הדעת', ברצותו לגרש את הקיצוץ בו את משך קיום האדם, רצה בגרוש המוות. לותר המשיך מרד זה בשפה, בשלילתו את 'הרצון החופשי' בספרו החשוב ביותר בשם 'העדר רצון חופשי'. הבנתי היתה ששלילת רצון חופשי למעשה הוא שלילת משל 'עץ הדעת', כיוון ש'דעת' מבוססת על יכולת להבדיל ביו טוב לרע, 'הבדלה' האפשרית הודות ל'רצון חופשי'.

    ולבסוף נוכחתי שגיתה שלל בדרמת פאוסט את הפסוק של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', פסוק שפרשו אותו שכוונתו של יוחנן לטעון שבראשית היתה השפה.

     גיתה בשללו את הפסוק הזה של השליח יוחנן, שוב מרד בשפה, ובמקומה העמיד את ה'מעשה' כראשית. במסקנה זו של גיתה היתה  שלילה מוחלטת של השפה.

      ובכן, בשלב ראשון של מחקרי בשני ספרי שאותם ציינתי, הסתפקתי בעקרונות תיאולוגיים, לאו דוקא בשפה. בהמשך בעסוקי בפילוסופית השפה, לאחר שנוכחתי שהמרד של שאול הטרסי, לותר וגיתה למעשה נוסף למרד תיאולי, הוא מרד ב'שפה', שפה שהיא המתת האנומלית שהוענקה לאדם, מתת המבדיל אותו בשאר הישויות על כדור הארץ שלנו.

       ובכן, אם מסקנותי בקשר לשפה שהיא מבוססת על בריתות, בריתות העוצרות את האדם מהפלגות, מכריחות אותו להתרסן ולקחת בחשבון את הזולת, הרי שלילת השפה פירושה רצון של ריצת אמוק, ריצת אמוק להשתלט על העולם, לשלוט בו, להרוס אותו.

      ובכן, עם מסקנותי אלו מה פירוש מרד ב'שפה', בקריאה בספרו האוטוביאוגראפי של שפאר, לשכתו של היטלר, כפי ששפאר מתאר אותה, היא מאורה של מפיסטו, ששום מח אנושי לא היה יכול לבדות.

     שפאר מתחיל את סיפרו, מפגשו עם היטלר. הוא, שפאר  ארכיטקט צעיר, שבאוניברסיטה שלו מופיע לראשונה היטלר ונאומו עושה רושם עליו, והוא מיד נרשם כחבר במפלגתו.

     בהמשך, בחפשו עבודה הוא מועסק על-ידי גיבל, כך מזדמן לו פגישה עם היטלר, המחפש ארכיטקט לתכניותיו ההזויות על בניית ממלכתו, שבה בניינים הזויים, יצטרכו לפארה. היטלר שרצה להיות בעצמו ארכיטקט, רואה בשפאר את כפילו, ומטיל עליו לתכנן את תכניותיו לעתיד.

    שפאר, כפי שחזיתי על השתלטות מיתוס 'פאוסט', מאשר, שבפגישה זו עם היטלר עמד מול 'מפיסטו', ראה את עצמו כ'פאוסט' המופעל על-ידו.

       מטרת דיוני כאן אינו מיועד לתאר את מאורתו של מפיסטו בפעילותה, שכל הפאוסטים, כולל שפאר, פאוסט, פועלים כרובוטים, מבצעים את פקודותיו של מפיסטו. כל הפאוסטים במאורה זו, עבדי מפיסטו, מאימים אחד על משנהו. במאורה זו האימה שליטה.

      בדיוני כאן ברצוני לעמוד על משמעות שלילת השפה, לפחות שלילת היותה ברית, ברית המונעת ריצת אמוק, ברית המרסנת את היחידים, מאפשרת חיים תקינים.

     ובכן, אם שוללים מהשפה 'רצון חופשי', כפי שעשה לותר, היא לא יכולה להבדיל בין טוב לרע, היא גם לא יכולה להכיר שמשך קיום האדם קצוץ, שנשלל מהאדם רצון ל'רצף'. שפה שנשללו ממנה ריסונים הופכת כלי אמוקי.

     אבל יותר מכך, גיתה שהחליף את השפה ב'מעשה', פירוש הדבר שהוא שלל מהשפה את המתת שהוענקה לה, מתת שהסתבר ממנה, 'לשאת ולתת', שלל ממנה שיח. ובאמת במאורתו של מפיסטו, לשכתו של היטלר אין שיח, יש 'פקודות'.

       המנצחים המערביים במלחמת העולם השניה, שרובם היו פרי מחשבת הנומינליסטים האנגליים, כמו אוקם, הובס, היו פרי תיאולוגית קלווין, קלווין שבהבדל מלותר חזר לעקרונות התנ"ך, אם לותר המליך את ה'שטן', קלווין המליך את ההשגחה'. מנצחים אלו לא הבינו כאשר הנאשמים טענו שהם מלאו פקודות, ובאמת במאורתו של מפיסטו הפאוסטים מלאו פקודות בלבד של מפיסטו.

      אף אחד בעולם המערבי לא הבין שגיתה נתן הכשר או הפך את השפה ל'מעשה', מעשה מילוי פקודה. הפאוסטים במארת מפיסטו מלאו את פקודותיו, מעשים, מעשי הרס, מלאו את פקודותיו לריצת אמוק  הרסניים.

       גיתה בסוף ימיו, הרי הוא כתב את הדרמה הזו פאוסט במשך ששים שנה, הבין שהמיתוס שהוא יצר מסוכן, שנה את דעתו. שנוי דעה זו של גיתה נמצאת בסוף הדרמה, שאותה הסתיר מחסידיו, לא רצה להודות בטעויות שלו, במסקנותיו החדשות. בחלק זה שגיתה הסתיר, ציוה לא לגלות בחייו, לגלות רק אחרי מותו, מתברר שכל הבטחות מפיסטו לא התגשמו, פאוסט מזדקן, לא השיג נעורים נצחיים, לא רק שהוא הזדקן, הוא התעוור, נטה למות.

     ובכן גיתה מציג את מפיסטו במערומיו, כחסר יכולות באמת, לא מגשים את הבטחותיו. ומה מסקנתו של גיתה, הוא ממלט את פאוסט מצפרני מפיסטו, ממלט אותו לממלכת הנשים המיטיבות, המצאה  אפשרית יחידה, הרי גיתה בפרולוג שלו לדרמה החליף את ישוע במפיסטו כבנו האהוב של האלוהות הנרפית.

         אבל הפאוסטים שהתחנכו על המיתוס של גיתה הצעיר, התעלמו מהחלק המוסתר, גמרו בחלק של הדרמה שבו פאוסט עם המאגיה של מפיסטו משמיד את אויבי הקיסר, ותמורת נצחונו מקבל מהקיסר את חלקת האדמה שעליה הוא רוצה לבנות את ממלכתו.

      הפאוסטים המתוחכמים מגיעים למסקנה, שפאוסט הוכשל על-ידי מפיסטו, כיוון שלא העניק לו את המגיע לו, על כן עליהם לפצותו בקורבנות, קורבנות היהודים, ה'אויב הקוסמי', יהודים שמנעו מה'נחש', הנחש 'מפיסטו' את שלטונו, במשל 'עץ הדעת', בו הוא נוטרל.

         העולם המערבי המתעלם ממקורות השפה במשל 'עץ הדעת', לא מודע לעובדה מה קורה אם מתעללים ב'דעת', מתעללים בשפה. הרי הבטחתו של שאול הטרסי על נצחיות, לא התגשמה, חסידיו עדיין מצפים להופעתו המחודשת של ישוע, שימלא את ההבטחה.

     אבל ההתעללות הלותרניות בשפה, נגמרה בשלטון מפיסטו, שלטון היטלר מגשימו. ההתאפשרות של שלטון 'מפיסטו', בדמותו של 'היטלר' התאפשרה הודות לשלילת 'רצון חופשי' של לותר מהשפה, בכך ניטרל אותה, ניטרול השפה הושלמה על-ידי גיתה ששלל את פסוקו של השליח יוחנן, 'בראשית היה הדבר', בהחליפו את ה'דבר', השפה ב'מעשה', פקודה.

    גיתה איפשר את השלילה הגמורה של תפקידי השפה, שלילת ה'משא ומתן', שאפילו תומס מאן במלחמת העולם הראשונה בז לפוליטיקה מבוססת על 'משא ומתן', הוא שינה את דעתו בסוף מלחמת העולם השניה עם התמוטטות רייך אלף השנה.

    כמובן שהלותרנים שהפכו את השפה ל'פקודה', שללו ממנה את היותה פרי בריתות, התחשבות בזולת. שפה כ'פקודה', שפה שנשלל ממנה ריסון על-ידי ברית, התחשבות בזולת, איפשר את ריצת האמוק של הפאוסטים, איפשר את ההרס, את השמדת ה'אויב הקוסמי' היהודים.

      שפה היא מתת אנומלית לאדם, להטבת חייו אם הוא מקיים את עיקרון בסיס שלה, ברית, חוק הברית המאפשר קיום היקום.

      שפה היא מתת אנומלית לאדם, להטבת חייו אם הוא מקיים את עיקרון בסיס שלה, ברית, חוק הברית המאפשר קיום היקום.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 543 – רצון חופש דינמיות – – דטרמיניזם סטטיות

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 543 – רצון חופשי  דינמיות – -דטרמיניזם סטטיות

     ההשקפה התנ"כית הדינמית מבוססת על 'רצון חופשי'. הרי  לפי משל 'עץ הדעת' רכישת 'דעת' מאפשרת 'להבדיל', ולהבדיל אי אפשר בלי 'רצון חופשי'.

      למרות שכל יסודות הפילוסופיה הלשונית כלולים במשל 'עץ הדעת', יש בו פיסחה על שלבים ביצירת השפה, מתרכזים רק ביעודים העיקריים. אבל כאשר אנו מנתחים את מה שנאמר במשל זה, עלינו להוסיף ולפרט את כל השלבים.

    ובכן, 'דעת' יכולה להתגשם רק אם היא מבוססת על 'רצון חופשי', המאפשר את גשום מתת זו, 'דעת'.

      ה'דינמיות' היא יעוד 'דעת', והרי האלוהות המתגלית למשה לרגלי הסנה הבוער, מגדירה את עצמה כ'אהיה אשר אהיה', אלוהות דינמית.

     שוב, מחשבת התנ"ך בצמצומה המירבי, אינה מפרטת על איזה יסודות עקרונותיה מבוססים, כיוון שהיא כולה מחשבה אינטואיטיבית, חסרה מדע מאוחר, שיכול היה לשרת אותה בהגדרות שלה.

      למרות שמחשבת התנ"ך מפאת היותה פרי אינטואיציה עילאית שחסרה מידע מאוחר יותר, היא לגמרי עקבית, כיוון שהיתה פרי הארה, תוצאה של טראומה במפגש עם תרבויות שונות, ביציאת אבות העברים מ'אור', מרכז שומרי, מרכז שומרי שהשגיו המחשבתיים עלו על אלו של היוונים המאוחרים יותר.

    ללא התבססות מחשבת התנ"ך על תובנות שומריות היא לא היתה יכולה לחולל את המהפכה המחשבתית שלה.

      ובכן, היציאה מאור ומפגש עם תרבויות שונות איפשר לאבות העברים את התובנה שהאדם יוצר את שפתו, ואם הוא יוצר את שפתו, הוא בעל רצון חופשי.

       הבנה עילאית זו שהאדם יוצר את שפתו, איפשר לאבות העברים להבין ששפה זו אינה נתונה כמו הראיה, היא יצירה חיצונית של האדם, ושפה זו שהאדם יוצר מוכיחה על היות העולם דינמי, מוכיחה שדינמיות אפשרית רק אם הקיום הוא קצוב.

      כאן עלינו להשוות מסקנות עילאיות של אבות העברים עם ההתעקשות של האדם עד היום הזה, לראות את השפה נתון. מסקנה שהיא חלק מהשקפה אנושית על דטרמיניזם, עולם נצחי, כפי שהיוונים האמינו, או עולם שחוקיו הדטרמיניסטיים, לא משתנים.

     ואם הזכרנו את היוונים שהאמינו בעולם נצחי לא משתנה, אנו עדים לכך, שאיינשטיין שנחשב לאיש המדע החשוב ביותר, התעקש שאלהים לא משחק בקוביה, שהחוקים הם דטרמיניסטיים, ובוהר, איש המדע הדני, שהאמין בתורת הקוונטים אמר לו שלא יצווה לאלהים, בהתנגדותו לתורת הקוונטים שאימצה את האקראיות.

      אם מישהו סבור שאיינשטיין האמין בדטרמיניזם במקרה, עלינו להזכיר שהוא ראה את עצמו כחסידו של שפינוזה, שפינוזה שהאמין ב'פנתאיזם', פנתאיזם עולם אלוהי מכיל בתוכו את הכל. בהקשר לאמונתו זו של שפינוזה, לא היה מקום ל'רצון חופשי', הרי הכל כלול באלוהות. ובכן, בכל זאת, איך נוצרים באלוהות זו שניייויות, האלוהות 'מאצילה מעצמה', מפרידה מעצמה ישויות. שפינוזה הושפע מפלוטינוס.

      מאחר ש'האצלה' אינה בריאה, שפינוזה לא האמין ברצון חופשי. בצורה פרדוכסלית פילוסוף זה לקח לעצמו רשות, להבדל, למרוד בירושת אבותיו.

     האדם הוא יצור של פרדוכסים, שפינוזה היה נציגה, גם איינשטיין.

     כמובן, ששפינוזה לא ידע דבר על שפה, ואופן התגשמותה, בדומה לו גם איינשטיין, לא שאל את עצמו איך הוא יכול להתבונן על היקום בלי שפה.   

    אמנם איינשטיין תאר את התרשמויותיו על העולם באמצעות תמונות, אבל נתן לבוש לשוני לתמונות אלו, אחרת לא היה מובן להתרשמויותיו בתמונות.

     ובכן שני אישים דגולים אלו, דגולים בעיני האנושות, שלא האמינו ב'רצון חופשי', לא האמינו בשפה יוצרת, לקחו לעצמם פריבילגיות מהאלוהות, אלוהות הכוללת הכל, פנתאיסטית, פריבילגיות שהם לא העניקו לאחרים.  אנשים דגולים כנראה רשאיים להיות בעלי השקפות פרדוכסליות.

   למרות שאפשר להגיד על איינשטיין שהוא מייצג את העולם המדעי, מדי פעם מופיעים מדענים החולקים על השקפות דטרמיניסטיות סטטיות

    אחד מהמדענים האלו שהעלו רעיונות חדשים אנו פוגשים באליה פריגוג'ין, שקיבל פרס נובל על מחקריו, בספרו בשם 'סדר מתוך כאוס', מעלה עיקרון, שדברים חדשים נוצרים כאשר ב'סימטריה' מתרחשת התחלקות. אם נגדיר סימטריה במובן של פריגוג'ין כמצב סטטי, דטרמיניסטי, אזי מה שהוא אומר, שדברים נוצרים כאשר נפתח פתח בתוך הסטטיות, ובתוך פתח זה דברים נוצרים.

     בכלל פריגוג'ין מעלה את האפשרות ליצור סדר בתוך הכאוס. אם נתרגם את דבריו לנאמר בפרק הבריאה בספר בראשית, אזי מתוך ה'תוהו ובוהו', כפי שאלהים ברא את העולם ב'אומר', בדומה לכך, לפיו, אפשר ליצור סדר, באנרגיה הכאוטית. למרות שהוא לא מתיחס לשפה היוצרת, כפי שפרק א' בספר בראשית עושה.

      דבריו של פריגוג'ין לא תואמים את פילוסופית השפה במחשבת התנ"ך, אבל יש אצלו איזה פתח ליצירה בתוך היקום הדטרמיניסטי של איינשטיין.

     אנחנו מצביעים על המחשבה הפרדוכסלית האנושית של פילוסופים ומדענים שלא מעלים את התהיה איך הם בכלל יכולים להתבונן על היקום, באיזה אמצעים. הם לא מנסים אפילו לתהות במה הם שונים מישויות אחרות על כדור הארץ שלנו, שונים רק בכך שהוענקה להם מתת ה'שפה'. היאך הם לא מנסים לתהות על מהות מתת זו?

      האם עלינו לחשוב שרק לאבות העברים הוענקו התובנות על המתת, 'דעת', הכלי המאפשר הבדלות. הרי ללא הבדלות בסימטריה, אפילו פריגוג'ין טוען שיצירה בלתי אפשרית. עם כל העזתו פריגוג'ין חסר הבנה על נחיצות כלי, כלי כמו 'דעת' מבדילה. האם עלינו להעלות את ההשערה שיכולת ה'הדחקה' שבמוח האדם היא כה חזקה שכל אלו מבין הבריות שהוגדרו כחכמים, חסרים תובנות בסיסיות בזכות מה הם יכולים להתבונן.

     את חידת היקום האדם לא יכול להבין, הבנה כזו היא ממנו והלאה, על כך גם איינשטיין, ניוטון ומדענים אחרים מסכימים. אבל האדם יכול להבין את הכלי, מתת 'דעת' שהוענקה לו בצורה אנומלית, המבדיל אותו מיתר הישויות על כדור הארץ שלנו, כלי המאפשר לו להתבונן על היקום. וכלי זה, 'דעת', מאפשרת לאדם ליצור את עולמו הלשוני, על יסוד החוקים שבכלי זה, כמו חוק ההבדלות.

     כלי זה' דעת' שהוענקה לאדם מתגשמת בשלב השני שלה, על-ידי  יחידים, המשמיעים קולות על חסרים, וב'ברית' ביניהם, מכנים חסרים אלו בשמות שהם צריכים לזכור, היות השמות ישויות נעלמות, לכן יש לאכסן אותם במח למען לזכור אותם.

     יכולת הברית ש'דעת' מאפשרת', משמשת את האדם ביצירת הסדרים חברתיים אחרים, יצירת 'חליפין', מתת חשובה ביותר, שבלעדיה האדם לא יכול לשאת ולתת עם הזולת למען השגת חסרים.

      אם 'דעת' שהוענקה לאדם, לפי האינטואיציה של אלו שיצרו משל זה, משל 'עץ הדעת' , הוא מ'עץ הדעת', ממקור חיצוני, במינוח עכשוי, חלק מהאינפורמציה המעצבת ביקום את הישויות. ואם כך, אזי יש להסיק שאותו 'רצון חופשי' שב'דעת', המאפשר להבדיל, המוכיח ש'דעת' מבוססת על רצון חופשי, המקור ל'דעת', מקור חיצוני, אף הוא מבוסס על 'רצון חופשי', רצון חופשי המאפשר ליסוד זה שממנו הופרדה 'דעת' ליצור, לעצב את גרמי השמיים.

       אם בני אדם, מדענים, הוגים היו מתרכזים קודם להבין את המתת שהוענקה להם. היו מבינים שהעולם נברא, שהעולם נברא כיוון שהאינפורמציה הזו שממנה הופרדה 'דעת', אף היא יוצרת בזכות 'רצון חופשי'.

     אם חכמים אלו היו מנסים קודם להבין מדוע הם יכולים להתבונן על החוץ, היו מבינים ש'רצון חופשי' זה שברשתם, המאפשר להם את זה, הוא יכולת יקומית שאיפשרה, מאפשרת את קיום העולם.