ארכיון קטגוריה: פילוסופית השפה

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 516- 2 – נכור עולם השפה מהעולם הממשי

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 516 – 2 – נכור עולם השפה מהעולם הממשי

    בשעור הקודם דיברנו  רק בקצור על הנושא, שעולם השפה מתנתק בהמשך מהעולם הממשי. בשעור 514 דיברנו על כך שקיים 'אלגוריתם יקומי' וקיים 'אלגוריתם פרי דעת'.

   ברצוני להתיחס קודם לספרו של GERALD EDELMAN שכתב יחד עם G.TONONI ספר בשם: A UNIVERSE OF CONSCIOUSNESS

בספר זה המחברים רואים את התפתחות השפה כתולדה המשכית ביאולוגית של התפתחות המח האנושי. לא מתיחסים ממש איך השפה פועלת.

      בשעורים הקודמים דיברנו על כך שלפי התנ"ך, השפה היא פרי 'עץ הדעת'. הזכרנו שאבות העברים כתוצאה ממוטציה הבינו שהשפה האנושית הנה ממקור חיצוני. עלינו להוסיף כאן מחדש, שאבות העברים בכלל לא ידעו על קיום ה'מח', כפי שהאנושות בכלל לא ידעה עליו, חשבו את הלב כמרכז החשיבה האנושית, רק במאה השניה לספירה, גלן, רופא ופילוסוף, קבע שהמח הוא מרכז החשיבה.

     בשעורים קודמים הזכרנו שהעולם המערבי, בעקבות קביעתו של שאול הטרסי, מיסד הנצרות, שהחטיא את השפה, בטענה שהיא    נרכשה בניגוד לאיסור, בכך החטיאה אותה, ובגין חטא זה נכנס לעולמו של האדם המוות.

     שאול הטרסי שהיה בעל תרבות דואלית, עברית ויוונית, העדיף את האחרונה שהאמינה בנצחיות האדם, בניגוד להשקפה התנ"כית שהשלימה עם חיים קצובים.

     בעקבות החטאת 'דעת' על-ידי שאול הטרסי, העולם המערבי בהבדל מעולם התנ"ך, לא היה מודע לעובדה על היות העולם פרי אינפורמציה. למרות שפרק א' של ספר בראשית, האלוהות בוראת את העולם ב'אומר', ב'הגדים', באינפורמציה. רק גלוי הDNA  במחצית המאה הקודמת החזיר את המודעות להיות העולם פרי אינפורמציה.

    אבל העולם המערבי, זה אמור גם לגבי מחברי הספר המוזכר לעיל, לא מבדילים עד היום בין אינפורמציה מקובעת, כמו ה-DNA, לבין השפה האנושית שהנה אפו-גנטית, לא מקובעת, פרי התפתחות מאוחרת יותר של המח האנושי, שהתווספו לו האונות הקדמיות שבצורה 'אנומלית', מקושרים לאינפורמציה היקומית. אינפורמציה זו מעניקה לאדם את יכולת השפה, יכולת של 'הבדלה', כפי שנאמר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' מאפשרת 'הבדלה' בין טוב לרע.

     שני המחברים של הספר המוזכר לעיל, הם חסידי דרווין, שראה את התפתחות העולם פרי אבולוציה מבוססת על 'ברירה טבעית', ולא על 'הבדלה', כפי שחוקי היקום שהנם חוקי אינפורמציה מבדילים, כמו גם במשל 'עץ הדעת', 'דעת' מבדילה. וכפי שכבר הוזכר, הם רואים את השפה תולדה של התפתחות המח על בסיס חוק ה'ברירה הטבעית'.

      קודם עלינו להזים את דעתו של דרווין על עקרונו 'הברירה הטבעית האבולוציונית', ולחזור לעיקרון משל 'עץ הדעת', על 'הבדלה' כחוק הטבע. אם אנו לוקחים את חוק 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים על כדור הארץ שלנו, שכבר הזכרנו אותו בשעורים קודמים, חוק זה מבוסס על 'הבדלה', לא ברירה דרווינית. הברויים 'מבדילים' מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, בורחים מסכנות לקיומם.

      הקדמנו בדיון זה, למען להסביר את התופעה שהתחלנו בה, הנתקות השפה ממקורה, הרי היא יצירה אפי-גנטית, הנתקות המאפשרת לה ליצור בצורה 'אנומלית' עולם לשוני, עולם של משאלות, באמצעות 'רצון חופשי', עם חוקים שונים מחוקי האינפורמציה היקומית. אמנם השפה שהתנתקה אף היא יוצרת על-ידי 'הבדלות', אבל היא יוצרת עולם ווירטואלי, עולם של משאלות, כמו עולמו של שאול הטרסי, שקסם עולם שהמוות מגורש ממנו. ישויות אלו שהשפה יוצרת, שפה שהתנתקה ממקורה, לא משכפלות את עצמן, בהבדל מישויות פרי חוקי הביאולוגיה המשכפלות את עצמן.  

     אם האדם לא יכול לשנות את ה'אלגוריתם', את ה-DNA, המהווה את גופינו, 'אלגוריתם' מקובע, האדם באמצעות 'רצון חופשי', יכול לשנות את יצירותיו הווירטואליות. אם אנו לא שולטים על ה-DNA המהווה את גופינו, אנו יכולים לשנות חוקים פרי שפה, אנו יכולים לשנות יצירות ספרותיות, מיתוסים דתיים של עמים במיתוסים חדשים.

      שני המחברים המוזכרים לעיל, המיצגים את המדענים של היום, את הביאולוגים, הנירולוגים, לא מבדילים בין שני סוגי ה'אלגוריתמים', האלגוריתם פרי חוקי הקיום, פרי חוקי הביאולוגיה, לבין האלגוריתם פרי השפה האנומלית, פרי השפה ה'אפי-גנטית'. מאחר שהם לא מבדילים בין שני סוגי האלגוריתמים, הם גם מתקשים להסביר את תופעת 'המודעות'.

     במשל 'עץ הדעת', חוה ואדם אחרי טעמם את 'דעת', המבדילה, מיד מבדילים את עצמם אחד ממשנהו, מהסביבה, מסוגלים להתבונן על עצמם מבחוץ, נעשים מודעים לעירומם.

    מודעות זו פרי 'דעת' המבדילה, דומה גם ל'מודעות' הילד, המתנתק, מבדיל את עצמו מאמו, כאשר רכש את המלה 'אני', מהשפה, נעשה מודע לעצמו, כישות עצמאית.

      אדלמן וטונוני, המושפעים מהעיקרון של דרווין על ה'ברירה הטבעית' האבולוציונית, לא מודעים לתרומת 'דעת', המבדילה, מתקשים להסביר את ה'מודעות', רואים אותה בצורה מעורפלת תוצאה של מושג מקובל על הוגים, מושג QUALIA  פנימית.

      חוק הטבע הפועל על-ידי 'הבדלות', לא מונע התפתחות אבולוציונית, אבל זו פרי 'הבדלות'.

     ברור שהוגים בדומה לאדלמן וטונוני, שלא אמצו את 'דעת', דעת המבדילה, לא מסוגלים להסביר 'מודעות', לא מסוגלים להסביר איך  האדם יוצר את העולם הלשוני הווירטואלי באמצעות 'רצון חופשי'.

       מחשבת התנ"ך כפי שהיא משתקפת ממשל 'עץ הדעת', הבינה את היות השפה דואלית. היותה ממקורה מיועדת כתוספת לחוק 'דחף הקיום', לדאוג להשגת יותר מחיה. אבל הנתקותה מיעודה זו, רצונה לשנות את חוקי הקיום, הקוצבים משך קיום קצוב, מסיטים אותה מיעודה הראשוני. משל 'עץ הדעת', מכנה נטיה אחרונה זו בשם 'הנחש', נחש השואף להגמוניה, ליכולת לשנות את חוקי הקיום, את הקיצוב של משך קיום האדם, כפי שרצה שאול הטרסי.

     משל 'עץ הדעת' מיד מכריז על איסור אכילה מ'עץ החיים', איסור המסמל השלמה עם הקצוב, השלמה עם מוות. מחשבת התנ"ך, השלימה עם 'עולם נגלה', בהבדל מרצונו של שאול הטרסי שרצה בדומה ל'נחש', מהמשל, ביטול הקיצוב, שלילת המוות.

     העולם המערבי עד היום לא השתחרר מהחרם ששאול הטרסי הטיל על 'דעת', 'דעת' המבדילה המעניקה לאדם 'מודעות', מעניקה לו 'רצון חופשי'.  

     הזכרתי את הספר לעיל, כיוון שהוא מבטא לא רק את דעותיהם של הביאולוגים, של הניירולוגים, הוא מבטא גם את דעתם של פילוסופים הרוצים שהערכים שלהם יהיו פנימיים. אזכיר מה שכבר הזכרתי בשעורים קודמים את הפילוסוף קאנט, שהתנגד לערכים התנ"כיים החיצוניים, רצה בערכים פנימיים, פנימיים של נפשו. קאנט רק חזר על דבריו של סוקראטס, בדיאלוג קרטילוס, שאף הוא רצה בערכים פנימיים חלק מנפשו.

      שאול הטרסי בהחטיאתו את 'דעת', איפשר לעולם המערבי לחזור לנטיה הארכיטיפית של האדם, רצון להיות יצורים ביאולוגיים, להתעלם מהשפה המבדילה, שפה המתנתקת מיעודה רק לספק יתר צרכים. שפה זו היוצרת עולם ווירטואלי מפחידה את האדם, עולם לא מוחשי, עולם רפאי.

      שאול הטרסי במרדו ב'דעת' התנ"כי, יצר על-ידי השפה שהתנתקה מחוקי הקיום, עולם משאלות בו ה'מוות' מגורש, הנוגד את חוקי הקיום. מרד זה של שאול הטרסי הכניס את חסידיו, אנשי המערב, לתסבוכת מחשבתית. השפעתו של מרד שאול הטרסי על העולם המערבי, גרם וגורם לכך, שמצד אחד חסידיו ממשיכים להיאחז בעולם הווירטואלי של שפה שהתנתקה מיעודה, מצד שני מתכחשים לתרומת השפה האנומלית הפועלת על-ידי הבדלות, הבדלות המאפשרות 'מודעות', הבדלות המסבירות איך האדם הלשוני על-ידי 'רצון חופשי', תרומת השפה האנומלית, יוצר את עולמו הלשוני הווירטואלי.

       נמשיך בשעור הבא בבירור התסבוכת המחשבתיות של העולם המערבי.

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 515

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 515 – ניכור עולם השפה, מהעולם הממשי הזורם

     ברצוני להוסיף לשעור הקודם, שעור במספר 514, מסקנה שרק היום, בתאריך 1, ביולי 2019 הגעתי אליה, שהעולם הלשוני האנומלי, 'למעשה מתנתק מהעולם הממשי הזורם, בצורה זו הוא יוצר את העולם הלשוני הווירטואלי. 'רצון חופשי' קיים רק בעולם ווירטואלי זה. הרי רצונינו אינו יכול לעצור את הגוף המתפתח מינקות לזקנה, אבל בעולם האנומלי, הווירטואלי הלשוני, 'רצון חופשי' פועל, אנחנו יכולים ליצור אלגוריתם משוחרר מחוקי הקיום.

     העולם הווירטואלי הלשוני נבדל מהעולם הממשי בכך, שהוא לא משכפל את עצמו, גופינו משכפל את עצמו, יצירה ספרותית לא משכפלת את עצמה.

    ארחיב על מסקנה זו בשעור הבא.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 514 – אלגוריתם 'יקומי', אלגוריתם פרי 'דעת'

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 514 – אלגוריתם 'יקומי', אלגוריתם פרי 'דעת'

      היקום כולו משדר חוקיות, חוקיות שהנה פרי אינפורמציה, אינפורמציה  שאלגוריתם יקומי קבע. למשל, ה'חור השחור', אינו משדר חוקיות, ה'חור השחור' הוא כח פרי אנרגיה לא שבויה ב'אינפורמציה'. כך גם התפרצויות וולקניות אף הן הנם פרי כח, אנרגיה לא מאורגנת ב'אינפורמציה'.

      למשל, פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, מתאר את הקיום טרם אלהים בורא באמצעות 'אומר', באמצעות 'הגדים', שהנם אינפורמציה,  כ'תוהו' ובוהו', מצב לא מאורגן.

      הפיזיקה מתארת את ה'מפץ הגדול', כהתפרצות כוחנית, קיום לא     מאורגן. 

    המדע טרם גלוי ה- DNA  תאר את ההתנהגות ביקום, כהתנהגות כוחנית. לא הגדירו 'חוקתיות' כ'אינפורמציה', הרי 'כח', כמו ה'חור השחור', לא מתנהג לפי 'חוקים', כיוון שה'חור השחור', הוא אנרגיה לא מאורגנת. ה'חור השחור', בהגדרת משל הבריאה הוא 'תוהו ובוהו', לא מאורגן.

      רק פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, מבדיל בין מצב של 'תוהו ובוהו', מצב לא מאורגן, לבריאה המארגנת באמצעות אינפורמציה. בכך משל הבריאה הקדים את העולם המדעי באבחנתו, באלפי שנים.

     משל ה'בריאה', פרק א' של ספר, הוא כבר שלב שני של התפתחות פילוסופית השפה, פילוסופיה לשונית מבוססת על משל 'עץ הדעת'. פילוסופיה לשונית של שני השלבים עצבו את מחשבת התנ"ך.

      אבל שאול הטרסי, מיסד הנצרות, ב'אגרתו אל הרומיים', החטיא את משל 'עץ הדעת', בטענה שהפרת האיסור לאכל מפרי 'עץ הדעת', הכניס את המוות לעולמו של האדם. שאול הטרסי שהושפע מהמחשבה היוונית רצה נצחיות לאדם.

      על-ידי החטאת 'דעת' על-ידי שאול הטרסי העולם הנוצרי פרי בשורת שאול הטרסי, בדומה לעולם היווני, התכחש להיות העולם פרי שפה, פרי אינפורמציה. לקח לעולם זה אלפים שנה, גילוי ה-DNA , לחזור להכרה שהיקום הוא פרי אינפורמציה. הכרה זו של העולם המדעי על היות היקום פרי אינפורמציה, לא כלל את האבחנה שאנו מוצאים בפרק ה'בריאה', שהיו שני שלבים, מצב 'תוהו ובוהו', שאורגן באמצעות שפה.

     פרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, מתאר איך האלוהות באמצעות 'אומר', 'הגדים', ארגן את ה'תוהו ובוהו'. בהמשך במשל הבריאה הזה נאמר שהאדם נברא בצלם אלוהי, שגם לו יכולת לארגן את עולמו על-ידי 'דעת'.

       אם אנו מתרגמים את הנאמר בפרק הבריאה למושגים מדעיים עכשוויים, אפשר להגיד שאלגוריתם יקומי ארגן את היקום וגם לאדם ניתנה היכולת לארגן את עולמו על-ידי אלגוריתם, על-ידי 'דעת'.

      ושוב, אם אנו חוזרים למינוח מדעי, אפשר להגיד שהאלגוריתם היקומי מקבע את ארגונו, ה-DNA של גופינו מקובע, אנו נשלטים על ידו, גופינו פועל על-ידו, אנו לא שולטים בו.   

     ובכן, אם אנו חוזרים למה שנאמר בפרק הבריאה, שם נאמר שהאדם נברא בצלם אלוהי, שאף לו יכולת ליצור את עולמו באמצעות 'דעת'. במה נבדלת יכולת אנושית זו ליצור את עולמו, אם האלגוריתם היקומי קיבע את חוקיו, האלגוריתם בידי האדם מאפשר לו ליצור את עולמו באמצעות 'רצון חופשי', עולם לא מקובע.

     עולמו הלשוני של האדם שנוצר על-ידי אלגוריתם, או שפה, או 'דעת', הוא שרירותי לא מקובע. אפשר להגדיר יכולת אנושית זו ליצור את עולמו באמצעות אינפורמציה כתופעה 'אנומלית', כיוון, שלפחות בעולם על כדור הארץ שלנו לברויים אחרים לא ניתנה יכולת 'אנומלית' זו ליצור.

      הזכרנו בשעורים קודמים שלכל הברויים על כדור הארץ שלנו הוענק 'דחף הקיום', דחף מקובע, לא רצוני. גם הזכרנו את העובדה, שהוגים שואפים לערכים פנימיים מקובעים. יכולת 'דעת', יוצרת,  בהבדל מערכים מקובעים אלו, עם היכולת ה'אנומלית' שלו, ערכים על-ידי בריתות.

      אם הבדלנו בין האלגוריתם היקומי המארגן את היקום ומקבע את חוקיו כמו ה-DNA, האלגוריתם בידיו של האדם מארגן דברים באמצעות 'רצון חופשי', בצורה שרירותית, יצירותיו אינן מקובעות. נוסף לכך שארגוניו של האלגוריתם ה'אנומלי' של האדם לא מקבע את חוקיו, יצירותיו, בהבדל מיצירות האלגוריתם היקומי, אינם משכפלים את עצמם.

     העובדה שיצירותיו של האלגוריתם האנושי הם שרירותיים, לא מקובעים, לא משכפלים את עצמם, גורם לאדם לרצות לסגת לחוקים מקובעים, מולדים, פנימיים.

      הנטיה הארכיטיפית הזו של האדם לחזור לחוקיות מקובעת, משכיחה ממנו שהוא דואלי, הוא גוף פרי DNA  מקובע. היכולת ה'אנומלית', 'דעת', ליצור עולם אנושי היא רק תוספת, ורק תוספת אנומלית זו מבדיל אותו מיתר הברויים על כדור הארץ שלנו.

       התוספת האנומלית הזו שהוענקה לאדם, מאפשרת לו 'מודעות', מודעות שקיומו קצוב. הכרה זו של האדם בעל היכולת ה'אנומלית', לתהות על קיומו, גורם לו למרוד בחוקי הקיום. שאול הטרסי, מיסד הנצרות מייצג את המרד הזה בחוקי הקיום, ברצותו בדומה ליוונים הקלאסיים קיום רצוף, לא קצוב.   

    ועכשיו עלינו לחזור למשלים הפילוסופיים התנ"כיים, משלים שהם בסיס המחשבה התנ"כית, שהשלימו עם 'עולם נגלה' בלבד, לא מרדו בחוקי הקיום.

      משל 'עץ הדעת' מכיר בהיות 'דעת' ינוסית, מצד אחד היא מאפשרת לאדם השגת צרכים נוספים, באמצעות חליפין, ארגונים של בריתות, מצד שני היא 'נחשית', מורדת, לא משלימה עם קצוב חוקי הקיום.

      המשל ניסה לנטרל את הפן ה'נחשי' המורד, ללא הצלחה. כבר   בחלק השלישי של משל 'עץ הדעת', קין, הנחש המורד, הורג את אחיו     הבל.

      גם אם הגדרנו את הפן הנחשי כשלילית, כמורדת בחוקי הקיום הקוצבים, פן זה אינו לגמרי שלילי, כיוון שהוא מעניק לאדם את ה'מודעות' אפשרות להתבונן בראי של הזולת, לגלות את עירומו.

      למעשה יצירת הערכים החיצוניים על-ידי כריתת בריתות, יצירה זו היא מתת הפן הנחשי של השפה. ואנו הבדלנו בין ערכים מקובעים, מולדים כמו 'דחף הקיום, לבין ערכים פרי בריתות, תרומת הפן הנחשי של השפה.

     את הערכים המקובעים, המולדים הגדרנו כמשותפים לכל ברויי כדור הארץ שלנו, בעוד שהערכים פרי בריתות הגדרנו כמבדילים את האדם משאר הברויים.

      האדם בדרך כלל מתיחס לשפה כ'נתון', נתון כמו הראיה, הוא אינו מודע לעובדה שהשפה היא מתת אנומלית מתגשמת רק באמצעות בריתות בין יחידי הקהילה, למען לזכור את השמות שהם העניקו לצרכים, שהם מעניקים לעולם החיצון שה'מודעות' מאפשרת להם להבחין בהם.

     'דעת' המתת האנומלית שהוענקה לאדם מאפשרת לו את ה'חליפין', חליפין זו אף היא מתבצעת על-ידי כריתת בריתות.

     מחשבת התנ"ך הכירה בחשיבות ה'ברית' במשא ומתן, בחליפין. אלו המתיחסים לשפה כנתון, לא מודעים לחשיבות הברית, כלי המאפשר את יצירת עולמו הלשוני של האדם.

     אלו הרוצים בשפה מולדת, יוצאים נגד החליפין, כמו חליפין באמצעות כסף. בין אלו יש להזכיר את מרכס שיצא בשצף קצף נגד כסף כאמצעי חליפין, מבלי להבין ש'חליפין' מבדיל את האדם מברויים אחרים על-כדור הארץ שלנו, ברויים אחרים שבמקרה של חסר, אין בידם אמצעי חליפין להשגת החסר.

      אמצעי החליפין, כסף, מאפשר לאדם השגת חסרים, אבל אמצעי זה הוא גם שלילי, משחית, כאשר האדם מתאוה ליותר ויותר. למרות שאמצעי זה נשחת, הוא טוב יותר מאמצעי הכח.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 513 – ערכים פנימיים?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 513 – ערכים פנימיים?

      משום מה חכמי הדורות רצו בערכים פנימיים. הם לא היו מודעים לעובדה שכל הברויים על כדור הארץ שלנו הם בעלי ערכים פנימיים, כולם מונעים על-ידי 'דחף הקיום', דחף המבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לברח מסכנות לקיומם. האם חכמי הדורות התכוונו לערכים אלו המשותפים לכל הברויים? כנראה שכן, כיוון שהם לא הבדילו בין ערכים מולדים אלו, לבין ערכים שהאדם הלשוני בורא, ערכים באמצעות השפה האפי-גנטית, על ידי יחידי הקהילה, הכורתים בריתות למען לזכור שמות שהם העניקו לקולות, קולות שיצאו  מגרונם, קולות מקוטעים על צרכים.

       אנחנו נכנסים כאן לעובדת העדר הבנת הדורות למשמעות השפה האפי-גנטית, שרק היא מבדילה אותם מברויים אחרים על כדור הארץ שלנו.

     ראה איזה פלא, קרתה במשך ההיסטוריה האנושית, מוטציה, לעברים יוצאי אור, מוטציה שמעוררת רזים רדומים, שהשפה האנושית היא פרי 'עץ הדעת', שפה ממקור חיצוני, פרי 'דעת'.

     ובאמת, חוה ובעקבותיה אדם, טועמים מפרי 'עץ הדעת', למרות האיסור, מרצונם החופשי, ומגלים שהם עירומים, מודעות על עירום, שלא חוו קודם. 'דחף הקיום' המולד לא העניק לחוה ואדם 'מודעות' על עירום, רק 'דעת' החיצונית, הלא מולדת, איפשרה לחוה ואדם להתבונן על עצמם מבחוץ, ולהסכים זה עם זה שבאמת הם עירומים.

       האם סוקראטאס החכם מני אדם, כאשר בדיאלוג 'קרטילוס', אמר שהוא מעדיף ערכים פנימיים חלק מנפשו הנצחית, ולא ערכים של השפה החיצונית, זו המאשרת את דברי הרקליטוס על עולם זורם, רצה לחזור למידע המולד המשותף לכל הברויים, שאינו מאפשר התבוננות עצמית חיצונית?

      באמת, סוקראטס רצה לחזור ל'מידע' מולד, הרי הוא כיווני, האמין באמונה של עמו על היות העולם נצחי, על היות האדם נצחי, אדם נצחי יליד האדמה אינו נזקק למידע 'אפי גנטי', חיצוני.

     רק שהיוונים החכמים לא הסבירו במה הם שונים מברויים אחרים על כדור הארץ שלנו, ללא שפה חיצונית. ובאמת אף אחד לא שאל את סוקראטס החכם במה הוא נבדל מיתר הברויים, שגם להם מידע מולד, דחף הקיום'.

     הדורות, ביניהם סוקראטס החכם מני אדם, ראו את המידע המולד, המשותף להם ולברויים האחרים כמדע יחיד, כפי שהם ראו את הראיה כמולדת, כיחידה.

      מה שהתגלה לאבות העברים יוצאי אור, התגלה להם כתוצאה ממוטציה, לא נקלט על ידי תרבויות אחרות, למרות שרזים אלו שהתגלו לאבות העברים עצבו את מחשבת התנ"ך.

       שאול הטרסי, יהודי דו-תרבותי, יוונית ועברית, העדיף את היוונית, הבין ש'דעת' הנה בסיס מחשבת התנ"ך. התחכם לה,   החליט לנטרל אותה, להחטיאה בטענה שבגינה, נכנס המוות לעולמו של האדם.

        שאול הטרסי בתחכומו הצליח להביא לרומאיים, שאיליהם ב'אגרתו אל הרומיים' הפנה את בשורתו, הרי רצה להיות אחד מהם, ובאמת בשורתו נעשתה תשתית הדת החדשה.

       לכן אל יפליא אותנו שחסידי שאול הטרסי אף הם רצו ב'ערכים פנימיים', לפחות כך אמר החכם הבא, קאנט, בספרו: 'דת בגבולות התבונה הטהורה' שלל את החוקים, הערכים של התנ"ך, העדיף ערכים פנימיים.

     ובכן, החרם או ההחטאה של שאול הטרסי את 'דעת' עיוור את חסידיו למשך אלפיים שנה, לא היו מודעים שהעולם הנו פרי אינפורמציה, ראו את ההתנהלות ביקום פרי 'כוחות'. רק גלוי ה-DNA במחצית המאה הקודמת, החזיר לאט לאט את המודעות שהעולם הנו פרי אינפורמציה ואולי החזיר במעט את ההכרה בשפה האפי-גנטית.

     הזכרתי שהכרה בשפה אפי- גנטית חדרה במעט להכרת בני אדם, רק במעט, ולא באותו אופן שהבינו אותה אבות העברים יוצאי אור.

     החרם ששאול הטרסי הטיל על 'דעת', הוא כנראה תוצאה של דחף ארכיטיפי אנושי לחזור למידע מולד. דחף ארכיטיפי זה מונע מבני אדם עד היום הזה להבין מה שאבות העברים יוצאי אור כתוצאה ממוטציה הבינו.

      הדחף הארכיטיפי הזה מונע מבני אדם עד היום הזה להבדיל בין מידע מולד, משותף לכל הברויים, לבין שפה אפי-גנטית חיצונית, שפה חיצונית הנוצרת מבריתות בין יחידי קהילה לכנות  צרכים בשמות, שמות שהם מתחיבים לזכור. ומדוע הם מתחיבים לזכור את השמות, הם מחויבים לזכור אותם, כיוון שהשמות הנם ישויות נעלמות, קיימים רק בזכרון, אולי אם המציאו כבר כתב, מקובעים בו.

       הבריתות הן הכרחיות לשפה האפי-גנטית, כיוון שהיא למעשה צריכה לספק צרכים, הרי האדם משמיע קול על צורך, והשגת צרכים אלו מתאפשר על-ידי חליפין, וחליפים מתבצעת על-ידי בריתות מה מספקים בעד מה.

     גדולת תרומת אבות העברים, שהתגלו להם על-ידי מוטציה מהות השפה, שהם הכלילו בתוכה את 'הרצון החופשי', רצון חופשי לכרות בריתות למען בצוע החליפים.

       למשל, וויטגנשטיין חשב ששפה נוצרת על-ידי משחקים, משחקים אינם כוללים את הצורך לזכור את השמות שהוענקו לצרכים במשותף, באמצעות בריתות לשכור אותם, למען לבצע חליפים.

     ברור שכאן תיארנו את השלב הראשון של תפקוד השפה. אבל שפה נעלמת זו היא מרדנית, לא מסתפקת רק במילוי תפקיד ראשוני, היא מפליגה מצורך זה והלאה.

      כבר השלב השני של השפה הינוסית, המורדת, הוא ליצור ערכים להסדרת חיי הקהילה, ערכים שאינם חלק מ'דחף הקיום' המולד. שוב תפקיד זה אינו מספק את השפה הינוסית, היא במרדנותה אינה מרוצה מסדרי העולם המגבילים, היא  שואפת ל'חופש' חופש ליותר ממה שהקיום מקציב לה.

      ברור שכל החלק המרדני של  הכלי האנומלי, האפי-גנטי, מיוחד רק לו, הוא לא חלק מ'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים.

       אמנם סוקראטס בדיאלוג 'קרטילוס', בו הוא מזלזל בשפה, רצה ערכים חלק מנפשו הפנימית הנצחית, האם משאלה זו תואמת את 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים? ברור שלא.    .

     המחשבה הפרדוקסלית של האדם. סוקראטס רצה דברים שהקיום לא מעניק לאדם, באמצעות הכלי האנומלי שלו התכחש, רצה

נצחיות, נצחיות שהקים לא מעניק לאדם, נצחיות נוגדת חוקי קיום.

   מה שאמרנו לגבי סוקראטס, תואם את משאלות קאנט, תואם את משאלות שאול הטרסי שמרד בקיום קצוב, רצה בקיום רציף, שהמוות מגורש ממנו, מבלי להבין שברצף אין קיום.

         לקח לאנושות כמה אלפים שנה להבין שהקיום הוא פרי אינפורמציה, דבר שכבר התגלה לאבות העברים יוצאי אור, שטעמו מפרי 'עץ הדעת', הבדילו, נעשו מודעים לעירומם. אבל גלוי ה-DNA   עדיין לא הבהיר לחכמי הדור, שיש הבדל מהאינפורמציה המהווה את גופינו, לאינפורמציה, השפה האפי-גנטית, שהיא יצירה קיבוצית,  שהיא ווירטואלית. היא בהבדל מהאינפורמציה המהווה את גופינו, המשכפלת את עצמה, לא משכפלת את עצמה.

         האינפורמציה האפי-גנטית, הווירטואלית, היא ינוסית,

 היא מרדנית, רוצה לשנות סדרי עולם. האם שאול הטרסי

 הגנוסטיקאי הראשון, שהחטיא את העולם, באמת גרש את המוות?

      לפי משל 'עץ הדעת', 'דעת' בסך הכל נועדה לספק לאדם יותר צרכים, הפן הינוסי של 'דעת', הפן ה'נחשי' הוחרם, כנראה החרם לא הועיל, הנחש קם מחדש כל דור.

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 512 – מנא מנא תקל ופרסין – דניאל