ארכיון קטגוריה: פילוסופית השפה

אוניואוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'? הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות. ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'. 'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'. ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'. אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA . ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה. כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה. ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית. הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'. אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם. גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו. כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו. כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ. השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני. הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים. עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו. מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב. לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב. ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו. לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה. ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים. ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה. ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית. אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם. לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.רסיטה ווירטואלית- שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 509 – מה בין 'גורל' ל'רצון חופשי'?
הזכרנו בשעורים קודמים את העובדה שאבות העברים חוללו את המהפכה המחשבתית שלהם על בסיס התרבות השומרית, בעיקר מהפכתם התבססה על שלילת אמונת השומרים, אמונה בגורליות.
ומה הציבו העברים במקום האמונה ב'גורל' השומרי? הם כתוצאה מהבנתם את רזי השפה, רזים שהובהרו להם כתוצאה מ'מוטציה' שהם חוו, העמידו את העיקרון 'רצון חופשי'. המוטציה הזו היתה תולדה של שבר תרבותי שהם חוו, כתוצאה מהפרדם מהתרבות השומרית, וזו גרמה להבנתם ש'דעת' מעניקה לאלו שניכסו אותה, את התובנה שהיא מגשימה את עצמה על-ידי 'רצון חופשי'.
'רצון חופשי' נראה לנו דבר מובן מאליו, הרי אנו לא יכולים לפעול מבלי להפעיל 'רצון חופשי'. אבל מושג זה שנראה לנו מובן מאליו, לא היה מודע ליוונים הקלאסיים, לפחות כך טוען הרופא הפילוסוף גלן, הוא, שגם קבע במאה השניה לספירה שה'מח' הוא מרכז החשיבה, לא הלב, שהקדמונים האמינו. פילוסוף זה שהיה במוצאו יווני, רב תרבותי, ולא נוצרי, הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לעולם הנוצרי, מהתנ"ך, שהיה ספר מקודש לנוצרים, מפרק הבריאה, שבו האלוהות בוראת את העולם מתוך 'רצון חופשי'.
ושוב עובדה זו תמוהה בעינינו, לאלו שלא מכירים את התרבות היוונית הקלאסית, שהאמינה בעולם נצחי, עולם לא נברא, כפי שזה מסופר בפרק א' של ספר בראשית. האמונה בנצחיות העולם של היוונים, לא הצריך 'רצון חופשי'.
אבל מושגים שנראים לנו מובנים מאליהם, לא היו מובנים לקדמונים. וראה איזה פלא, לפני שגילו במאה הקודמת במחציתה את ה-DNA, לבני אדם לא היה ידוע על היות כל הישויות על כדור הארץ שלנו תולדה של אינפורמציה, DNA .
ומפליא עוד יותר, שפיזיקאים עד היום לא הסיקו מעובדה זו שהברויים על כדור הארץ הם תולדה של DNA, שגרמי השמים אף הם מעוצבים על-ידי אינפורמציה נעלמת. מבחינה זו רק מחשבת התנ"ך, שהיתה תולדה של פילוסופיה לשונית, הבינה על היות גרמי השמים פרי 'הגדים', כך נאמר בפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, שהאלוהות בוראת את גרמי השמיים ב'הגדים', אינפורמציה.
כבר הזכרתי בשעורים קודמים, שאפילו איינשטיין המהולל, שנפטר בשנת 1955, לפני גילוי ה-DNA, לא הבין שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', למעשה מוכיחה שהמסה ביקום היא 'אנרגיה' שבוייה באינפורמציה.
ועתה, למרות מה שציינו, שגלן הבין שמושג 'רצון חופשי', נכנס לתרבות הנוצרית, מפרק א' של ספר בראשית, העולם הנוצרי לכל אורכו מתווכח אם קיים 'רצון חופשי' או לאו. נזכיר כאן את העובדה, שלותר בספרו המפורסם בשם 'העדר רצון חופשי', שולל את קיומו של 'רצון חופשי'. למעשה לותר כתב את הספר הזה כתשובה לספרון של ארסמוס על קיום 'רצון חופשי'. ארסמוס כתב ספרון זה בשם הכנסיה הקאתולית.
הוויכוח המתמשך בעולם המערבי אם 'רצון חופשי' קיים או לאו, הוא תוצאה משלילת שאול הטרסי את משל 'עץ הדעת', משל המכיל את יסודות הפילוסופיה הלשונית. ואם שוללים את הפילוסופיה הלשונית אין מקום לעיקרון 'רצון חופשי'.
אם שוללים את משל 'עץ הדעת', השפה נסוגה למצב מולד, מצב נתון, מצב המיתר 'רצון חופשי'. הרי רק אם אנו מניחים שהמחשת יכולת גנטית לשפה, יחידים ממחישים בשתוף פעולה עם זולתים, כורתים בריתות למען לזכור את השמות שנתנו לקולות היוצאים מגרונם, במקראה זה יש צורך ב'רצון חופשי'. ובאמת רוב הפילוסים המערביים ראו את השפה כ'נתון', כך חשב דקרט, כך חשב קאנט. אפילו הובס הנומינליסט, שהבין חלקית את הפילוסופיה הלשונית התנ"כית, הרי הוא הציעה קמום מדינה, את 'הלויתן', על בסיס בריתות, התחבט אם קיים 'רצון חופשי' או לאו.
ואפילו אם אנו חוזרים לנעם חומסקי הסבור שהשפה היא תולדה של גן ביאולוגי, 'רצון חופשי' מתיתר, כיוון ששפה תולדה של גן ביאולוגי נסוגה למצב של ישות נתונה, לא פרי יצירה על-ידי יחידים, יצירה חיצונית, אפי-גנטית, מבוססת על בריתות לזכור את השמות שהיחידים העניקו לקולות שיצאו מגרונם.
גם נירולוגים רואים את השפה פרי ניירונים, פרי תהליך חומרי במח, לא נרחיב כאן על דעותיהם, רק ננסה לסכם שכל אלו הרואים את השפה כנתון, לא פרי 'עץ הדעת', במינוח עכשווי, לא פרי אינפורמציה יקומית, שהאונות הקדמיות קולטות, מיתרים את 'הרצון החופשי', או לפחות לא יכולים להסבירו.
כל אלו הרואים את השפה כנתון, שוללים מהאדם את יכולת היצירה, והרי אנו יוצרים את עולמינו הלשוני, אפילו את הבינה המלאכותית. כל זה מצריך 'רצון חופשי', שהאינפורמציה המהווה את הראיה שלנו לא מעניקה לנו, שהאינפורמציה, ה-DNA , המהווה את גופינו לא מעניקה לנו.
כל החכמים המתכחשים למסופר במשל 'עץ הדעת', ש'דעת' ממקור חיצוני, מתכחשים לעובדה שהשפה היא מענק 'אנומלי', מענק אנומלי שמעצב את האדם היוצר, המבדיל אותו משאר הברויים על כדור הארץ.
השפה היא פרי מוטציה אנומלית של האינפורמציה היקומית. אנחנו יכולים לעמוד על היות אינפורמציה זו בצורת שפה, אנומלית, שאמנם היא מאפשרת לאדם ליצור, אבל יצירה זו של האדם לא משכפלת את עצמה, בדומה ל-DNA המשכפל את עצמו. ה- DNA המהווה את גופינו אינו זקוק שנזכור את אופי התגשמותו. האדם הלשוני אם לא יזכור את השמות שהוא העניק לקולות היוצאים מגרונו אלו יעלמו, הוא לא יוכל להשתמש בהם ליצירת עולמו הלשוני.
הגוף הביאולוגי שלנו יכול לשכפל עצמו בלי שאנו זוכרים את תהליך התגשמותו, עולמינו הלשוני שאנו יוצרים קיים רק אם אנו זוכרים את תהליך התגשמותו, זוכרים בשתוף פעולה עם הזולתים.
עולמינו הלשוני שאנו יוצרים וחייבים לזכור את תהליך גשומו, קיבל סיוע מהמצאת הכתב המקבע את השמות. עובדה שעמים שעדיין לא המציאו את הכתב, יצירותיהם התאפסו.
מעניין לציין שסוקראטס בדיאלוג פיידרוס של אפלטון ממעיט בערך חשיבות הכתב. בהבדל מזלזול בכתב על-ידי סוקראטס המאוחר, בספר שמות פרק לב, פסוק יז נאמר: 'והלחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחות'. כפי שהעברים הבינו את מהות השפה, כעך הם גם הבינו את חשיבות הכתב.
לא רק שאבות העברים הבינו את חשיבות הכתב, הם אפילו כינו אותו כאלוהי. הרי התנ"ך היה עקבי, הסיק בעקביות את התובנות של פילוסובפית השפה, הבין שיש לקבע את השמות הנעלמים בכתב.
ומדוע ייחסנו חשיבות גדולה כזו למהפכה המחשבתית שהעברים חוללו, בהחליפם את אמונתם של השומרים בגורל, בעיקרון 'רצון חופשי'? הסיבה לכך היא שאמונה בגורל פרושה שנחסר מהאדם יכולת היצירה, הרי גורל בהבדל מ'רצון חופשי' הוא מולד, לכן לא מאפשר יצירה לגלית, אמנם השומרים למרות אמונתם בגורל יצרו הרבה, אבל יצירתם לא קבלה הכשר קיומי. עובדה שאלי שומר יכלו לגזור חורבן על אור, על יצירות השומרים, מבלי שמוזכר שתושביה חטאו.
לפי עיקרון אמונה בגורל, בהבדל מעיקרון 'ברית' כבסיס לגיטימי של הקיום האנושי, כל העולם הלשוני שנוצר על-ידי בני אדם יכול להישמד, ללא סיבה. וזה באמת מה שקרה לעולם השומרי שאלי שומר גזרו עליו כליה.
ובאמת לכל אורך התנ"ך העברים מוזהרים לקיים את תנאי הברית, ברית שכרתו עם אלוהיהם, למען שעולמם הלשוני יתקיים.
ולמען שהאדם יוכל לקיים את תנאי הברית שהוא כרת עם אלוהיו, הוא זקוק ל'רצון חופשי'. העקרונות הנובעים מ'דעת', שזורים זה בזה.
ובאמת, אלוהי התנ"ך הכריז אחרי המבול שלא ישמיד את מפעלי אדם, אם הוא יתחייב למלא תנאי הברית.
אולי למען נבין כמה חשובה לגיטימיות העולם, נחזור על מה שדקרט טען, שהוא בטוח שמה שהוא רואה אכן ממשי, כיוון שאלוהות מיטיבה ערבה לעולם. דקרט הקתולי שהיה בהולנד, הכיר את משנת קלווין, משנה שהחזירה את האמונה באלוהות כהשגחה הערבה לעולם.
לעולם האנושי הלשוני הנעלם, רק אמונה באלוהות ערבה לו, מעניקה ממשות.

מודעות פרסומת

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 508 – 'מודעות' למי?

אוניברסיטה ווירטואלית, שעור 508 – 'מודעות' למי?
אדם לא סלח לחוה שהאכילה אותו מפרי 'עץ הדעת', הפכה אותו ל'מודע', בעוד שהוא השתוקק לחיות בין חבריו ב'גן העדן' ללא דאגה, ללעוס בשקט את המצוי, לשחק, רצה בדומה להיידיגר, להסתתר בשפה, לא להיות אחראי לזולת.
הסרוב של אדם למתת ה'מודעות', שחוה כפתה עליו, אולי מסביר מדוע עד היום ניירולוגים, לשונאים מעדיפים
QUALIA פנימית, לא 'מודעות' חיצונית פרי 'עץ הדעת'.
הניירולוג ג'רלד אדלמן יחד עם ג'אוליו טונוני בספרם: 'יקום של מודעות' , מסבירים את 'קווליה' כתולדה פנימית' של המח. אם קווליה הנה פנימית, אולי היא גם נחלתם של דרי 'גן עדן', שלא מכירים את דמותם במראה.
אדלמן מצטט גם את הפילוסוף האמריקאי וויליאם ג'מס הטוען ש'מודעות' הנה תהליך. כל הבלבולים האלו לגבי 'מודעות', שאנו מוצאים אצל ניירולוגים ולשונאים היא תוצאה של אי התקבלות האינטואיציה של משל 'עץ הדעת' ש'מודעות' היא פרי 'דעת', דעת ממקור חיצוני. למרות שאבות העברים לא ידעו על המח כמרכז החשיבה, כמו דורות רבים לא ידעו על כך בזמנו, עד אשר הרופא הפילוסוף גלן קבע במאה ה-שניה לספירה שהמח הוא מרכז החשיבה, הם באינטואיציה עילאית, הבינו ש'דעת' היא ממקור חיצוני.
אם אבות העברים מחברי משל 'עץ הדעת' לא ידעו על המח כמרכז החשיבה, הם גם לא ידעו על האונות הקדמיות שהתפתחו יותר מאוחר במח האנושי, שהם מפותחים אצל האדם יותר מאשר אצל חיות מפותחות. הם לא יכלו לשער שבאונות הקדמיות קולטנים מקושרים לאינפורמציה היקומית. הרי את אינפורמציה המהווה את גופינו, ה- DNA גלו רק במחצית המאה הקודמת. למרות העדר ידיעות אלו אבות העברים כתוצאה משבר תרבותי שהם עברו, כאשר

במצוות אלהים נפרדו מאור, מרכז שומרי שבר תרבותי שגרם אצלם למוטציה.
שבר ברצף, במקרה של אבות העברים, שבר ברצף תרבותי, גורם למוטציה, מוטציה המעוררת תובנות רדומות. קשה להסביר בצורה אחרת את האינטואציה העילאית שאבות העברים חוו, אברהם, ענר אשכל וממרא, שחברו את משל 'עץ הדעת'. הם חברו אותו בצורת סלקציה, מכל המיתוסים של עמים, שהכירו אותם בנדודיהם. מאחר שמשל 'עץ הדעת' נמצא בתוך שברי משלים אחרים, שמהם אבות העברים יצרו את משלם, אי בהירות זו מונע את הבנת המשל. רק מעקב הגיוני מבדיל את המשל בתוך הבליל, דבר שגרם למאוחרים שלא תמיד הבינו מה אבות העברים שללו, מה חייבו.
מ י שעוקב בצורה הגיונית, יכול להיווכח שאבות העברים במינימום אפשרי, שוללים את 'גן-עדן', בחצי משפט. וכך נאמר שם, בפרק ב' 25:' ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו'. ובהמשך, אחרי אוכלם מפרי 'עץ הדעת' נאמר בפרק ג' 7: 'ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם'.
ובכן, אבות העברים בצמצום מכסימלי, בחצי משפט שוללים את 'גן 'עדן' בכך שחוה ואדם בגן לא היו מודעים לעירומם בדומה לחיות האחרות, ורק כאשר אכלו מפרי 'עץ הדעת', נעשו מודעים לעירומם.
ומה איפשר לחוה ואדם להיוכח שהם עירומים, פרי 'עץ הדעת', 'דעת', איפשר להם להסתכל על עצמם מבחוץ. ובכן, 'מודעות' מושגת על ידי יכולת של האדם להתבונן על עצמו מבחוץ וכן להתבונן במראה של הזולת להכיר את השתקפותו בו.
אבות העברים הבינו באינטואיציה עילאית, שיכולת זו להתבונן של היחיד על עצמו מבחוץ, הוא תולדה של קשר עם יסוד האינפורמציה החיצונית, 'דעת'.
ובכן, 'קווליה' פנימית, תוצר הנירונים לא מסוגלת להעניק לאדם יכולת חיצונית כזו של התבוננות, מכאן תסבוכת מחשבתית של לשונאים ונירולוגים על מהות ה'מודעות'.
אלו הרואים ב'קווליה' מעין 'מודעות', אינם מדגישים את היסוד החשוב ביותר בהתהוות 'מודעות'. לפי משל 'עץ הדעת', חוה ואדם נעשים מודעים לעירומם כתוצאה מאכלם את 'דעת'. ועל 'דעת' נאמר במשל, שהיא מאפשרת את ה'הבדלה', את ה'קטוע' ברצף. רק 'הבדלה' זו או 'קטוע' אפשרו לחוה ואדם לראות את עצמם כישויות מופרדות מהרצף, כישויות ערומות. ברצף האדם לא יכול להתבונן על עצמו מבחוץ.
נקח למשל את הקול שחיה משמיעה לקול שהאדם משמיע. הקול שהחיה משמיעה הוא רציף בעוד שהקול שהאדם משמיע, הוא מקוטע. יכולת ה'קיטוע', לפי משל 'עץ הדעת' הוא מתת 'דעת', דעת המבדילה, דעת המקטעת בין טוב לרע.
אנחנו רואים שבפרק א' של ספר בראשית אלהים בורא את המאורות כאשר הוא מקטע ברצף על-ידי הגדים, אינפורמציה, ויוצר אותם. כפי שהסברנו כבר, רק במחצית המאה הקודמת גילו את ה- DNA היוצרת את הישויות על כדור הארץ שלנו.
איינשטיין לא הבין שנוסחתו המפורסמת: 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע' מצביעה על כך שאנרגיה שבויה באינפורמציה. שהישויות ביקום הן תולדה של אנרגיות שבויות באינפורמציה.
כל גרמי השמיים הם אנרגיה שבויה באינפורמציה, כפי שזה נאמר בפרק הבריאה, שאלהים מעצב את המאורות על-ידי הגדים, שפה, אינפורמציה. ז.א. הוא שובה את האנרגיה באמצעות ה'הגדים'.
עד היום הזה פיזיקאים מדברים על כוחות, גרוויטציה כוחנית, המאפשרים את מסלולם של גרמי השמיים לא להתנגש זה בזוה. למעשה היכולת של גרמי השמיים לסוב במסלולם היא תוצאה שכוחות אלו , או אנרגיה זו, נשבתו באינפורמציה וכך מתאפשרים הסדרים ביקום, כך מתאפשרת חוקיות ביקום, חוקיות, שהיא אינפורמציה.
מה שאבות העברים שיצרו את משל 'עץ הדעת' באינטואיציה עילאית הבינו שהיכולות המבדילות בין האדם לחיה הוא תרומה של יסוד חיצוני, 'דעת', אינפורמציה, שהתחברה לאדם, יסוד המבדיל דבר מדבר, יסוד המקטע דבר מדבר, יסוד המאפשר הענקת שמות.
מאחר שאבות העברים הבינו באינטואיציה עילאית משמעות 'דעת', ה'מודעות' הסתברה מאקסיומה זו שלהם.
למרות שתובנות אינטואיטיביות אלו עצבו את מחשבת התנ"ך, כנראה דרך צינור השפה, הדורות המאוחרים של העברים לא הבינו את תובנות אבותיהם.
עלינו כאן להזכיר שאפילו הרמב"ם, בספרו 'מורה הנבוכים', לא הבין את משל 'עץ הדעת', לא הבין שהמשל שולל את 'גן-עדן', שבעיניהם הוא מושב חיתי, שאדם שיצא מתוכו, עלה לדרגת אדם רק באוכלו מפרי 'עץ הדעת'. הרמב"ם היה סבור שב'גן-עדן' האדם היה בעל תובנות עליונות, שנשללו ממנו בגין החטא שאכל מפרי 'עץ הדעת'. תובנה זו של הרמב"ם מזכירה את הפרשנות של שאול הטרסי שראה באכילה מפרי 'עץ הדעת' חטא, חטא שבגינו נכנס המוות לעולמו של האדם.
הרמב"ם כמו דורות מאוחרים, לא רצה לוותר על 'גן-עדן', למרות שהמשל 'עץ הדעת', שללו.
ואם הרמב"ם לא הבין את מסר משל 'עץ הדעת' מה נלין על עמי המערב, ביניהם היוונים הקלאסיים, שלא השלימו עם קצוב חיי אדם. אמנם היוונים הקלאסיים לא הכירו את תרבות התנ"ך, אבל עמים מערביים שכבר הכירו את מורשת התנ"ך, אף הם לא משלימים עם התובנות של אבות העברים בגין אי יכולתם להשלים עם המוות.
קשה להגיד שתרבויות מחוץ לתרבות התנ"כית לא היו בעלי מודעות, הרי היו בעלי שפה, אבל המודעות שלהם היתה על תנאי, או דמי מודעות. את אותו הדבר אפשר להגיד גם על ניירולוגם ולשונאים של ימינו, שהם מודעים, מודעים על תנאי, דמי-מודעים.
הסיבה לבלבול לגבי ה'מודעות', 'קווליה' היא תוצאה שהאדם רוצה בשפה כ'נתון', כמו הראיה. עד היום האדם לא משלים עם העובדה שגשום השפה היא חיצונית, נוצרת על-ידי הסכם בין יחידים איך לכנות דבר. שרק היכולת לשפה היא מולדת, גשומה חיצונית, אפי-גנטית. זו הסיבה שילד נעזב על הר קרח לבד רואה אבל לא

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 507 – הבחירה?

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 507 – בחירה ?
'בחירה' היא תולדה של היווצרות השפה על-ידי בריתות, בריתות המחייבות את שני הצדדים לזכור את היצירה שיצרו יחד. המקיימים את תנאי הברית נעשים 'נבחרים'. הברית הראשונית היא יצירת השפה, יצירתה בנתינת שמות לקולות מקוטעים, המביעים צורך, חסר. ולמען שמירת השם שניתן לקולות המקוטעים, הצדדים מתחייבים הדדית לזכור אותו.
הבריתות מסתעפות בהמשך, להוסיף על ממוש החסר בשם, שהקול ביטא. ממוש החסר בשם, הופך ל'חליפין' שלו, חליפין תוצר ברית שהשניים מתחייבים לקיימו. בהמשך מתרבים בעלי הברית, דבר המצריך להסדיר סדרים ביניהם.
מאחר שאבות העברים עמדו על מהות השפה, היותה תולדה של בריתות, כריתת הבריתות נעשו מודעים לצאצאיהם. ובספר שמות, פרק י"ט, אנו מוצאים כריתת ברית בין האלוהות לבני ישראל: פסוק ה': 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי הייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש…'. והעברים : פסוק ח': 'ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה…'
רק ההתחיבות של העברים לקיים את תנאי הברית הופך אותם ל'סגלה', ל'עם כוהנים'.
ומאחר שמחשבת התנ"ך, בטאה את עקרונותיה בצמצום, ולא פרטה, נוצר המושג 'עם נבחר', ללא הסבר שהבחירה היא תולדה של התחייבות לקיים את תנאי הברית, ולא תולדה של פרדסטינציה.
מכס וובר, בדיונו בפוריטניזם, טען שהצלחתם החברתית של הפוריטנים היתה תולדה של אמונתם בהיותם 'נבחרים' ע"י פרדסטינציה. ברור שפרשנות זו של מכס וובר בטעות יסודה. הוא כנראה לא קרא את כתביו של קלווין, אשר הקצין את מושג 'הבחירה' התנ"כית, אבל לא סבר ש'בחירה' היא תולדה של פרדסטינציה.
מכס וובר הלותרני, לותרנים שעשו 'דה-לגיטימציה' להתנ"ך, לא רצה להודות בעובדה שקלווין חזר לרוב עקרונות התנ"ך, וגם חזר ל'בחירה', במובן התנ"כי.
יש להדגיש עובדה זו, שלפי מחשבת התנ"ך 'בחירה' פרושה שהיחיד מקיים את תנאי הברית. וכפי שאמרנו, מושג זה התאפשר, כיוון שאבות העברים הבינו ששפה היא תולדה של בריתות.
עלינו להדגיש שהאדם כבעל שפה מקיים בריתות. רק שבהבדל ממחשבת התנ"ך, רוב התרבויות לא היו מודעות לעובדה זו, מקיימות בריתות ללא מודעות.
מחשבת התנ"ך נבדלה מרוב התרבויות, בכך שהיא היתה 'מודעת' לעובדה שהשפה היא תולדה של בריתות, ומקימי תנאי הברית הם 'נבחרים'. מחשבת התנ"ך היתה 'מודעת', כתוצאה מאימוצה את 'דעת', 'דעת' המבדילה, 'דעת' המפרידה את היחיד מהאחר, הופכת אותו ליחידה 'מנוכרת' שמשך קיומה קצוב. ויחידה 'מנוכרת' זו מכירה, משלימה עם הקצוב, איסור אכילה מפרי 'עץ החיים'. השלמה עם קצוב, מוביל לקיצוב משך קיום האדם, מוביל ל'עולם נגלה' בלבד.
עד היום אלו העוסקים בשפה, ב'מודעות', לא 'מודעים' לעובדה ש'מודעות' היא תולדה של השלמה עם היות משך הקיום קצוב. אנחנו נעשים 'מודעים', כאשר אנו ממסגרים את עצמינו ביחידה קצובה, נבדלת מיחידות קצובות אחרות.
חוה ואדם אחרי אוכלם מפרי 'עץ הדעת', הבדילו את עצמם זה מזה, נעשו 'מודעים', בהתבוננם אחד ב'מראה' של הזולת כישויות מובדלות. 'מודעות' חוה ואדם הושלמה, כאשר נאסר עליהם לאכול מפרי 'עץ החיים', 'עץ החיים' שתחם את גבול משך קיומם.
כל מעריצי התרבות היוונית הקלאסית יתרעמו על קביעה, שיוונים 'נאורים' אלה לא היו 'מודעים'. לא היו 'מודעים, כיוון שהם האמינו להיותם נצחיים, האמינו ברצף, לא השלימו עם קצוב, ראו את עצמם ילידי האדמה, כמשל אפלטון, בספרו הרפובליקה, על היות תושבי מדינתו אוטוכטוניים, ילידי האדמה, פרי מתכות שונות.
ה'מודעות' מצרך נדיר, כיוון שבני אדם לא משלימים עם העובדה שמשך קיומם קצוב, לכן לא משלימים עם שפה המתממשת בצורה חיצונית, שפה חיצונית המבשרת קצוב משך קיום.
מאחר שבני אדם לא משלימים עם שפה חיצונית מבשרת קיצוב משך הקיום, הם מפנימים את השפה השוררת לתוכם, רוצים אותה כרצף מגופם. שפה פנימית לא מסוגלת ליצור את ה'מודעות'.
מאחר שבני אדם רוצים בשפה כרצף מגופם, שפה כרצף לא מאפשרת 'מודעות', שפה כזו לא מאפשרת לבני אדם להיות מודעים שהם כורתים בריתות, בריתות מבוססות על מילוי תנאי הברית. חסר זה מונע מהם להיות 'נבחרים'.
שפה פנימית המועדפת על האדם, מאבדת את מהותה, מאבדת היותה פרי משא ומתן, הופכת לאמצעי 'כח', כח שהוא חד-סטרי.
לא רק סוקראטס בדיאלוג קרטילוס הפנים את ערכיו הלשוניים פנימה, כחלק מנשמתו הנצחית, כך עשה גם קאנט, ששלל את הערכים החיצוניים של התנ"ך, העדיף ערכים פנימיים. גם ניירולוגים רוצים שפה פנימית תולדה של הניירונים. נעם חומסקי בעקבות התיאולוג הגרמני הרדר רואה את השפה תולדה של גן ביאולוגי פנימי.
אי השלמת האדם עם השפה המבשרת קצוב משך קיום, מנטרל אותה ממהותה כתולדה בריתות, בריתות המחייבות את הצדדים לקיים את תנאי הברית, קיום תנאי הברית ההופכת את המקיימים ל'נבחרים'.
אם מחשבת התנ"ך באינטואיציה עילאית השלימה עם מתת השפה האנומלית מהקיום, בעלי מתת השפה האחרים, ממאנים להודות 'לקיום-על' על המתת האנומלית.
גבורו של דרמת גיתה, פאוסט, מנטרל את בשורת יוחנן, 'בראשית היה הדבר', כורת ברית עם מפיסטו הממונה על מאגיה וכח, למען יעניק לו 'רצף נעורים', כח מאגי.
למרות שפאוסט ומפיסטו כרתו ברית, בסופו של דבר לא קיימו אותו, הרי הם ביטלו את השפה, שפה מבוססת על בריתות.
האם יפלא שחסידיו של גיתה הפכו את צאצאי העברים ל'אויב קוסמי', אלו מבשרי הברית, ברית מחייבת את הצדדים למלא את תנאיה?
בצורה פרדוקסלית, בני אדם מאמצים את הערך 'מעבר לטוב ולרע', של שפינוזה, של ניטשה. הרי מה שמאפיין ומבדיל אותנו מברויים אחרים היא היכולת ה'חיצונית' להבדיל 'בין טוב לרע'. אני מדגישה 'הבדלה חיצונית', של שפה חיצונית, כיוון שהבדלה 'בין טוב לרע', הוא מהות 'דחף הקיום', המשותף לכל הברויים, והוא דחף פנימי, הוא מניע את הברויים להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לברח מסכנות לקיומם, דחף פנימי זה גם מניע את הברויים למצא מזון לקיומם, לשמור על טריטוריה לקיומם.
ההבדלה החיצונית ש'דעת' מעניקה לאדם, מאפשרת לו גם את ה'יצירה', החסרה לברויים אחרים, מאפשרת לו את יצירת עולמו הלשוני.
חכמים אלו, המפנימים את הערכים, מפנימים אותם כאילו הם רכושם הפרטי, לא מודים שאלו יצירות קיבוציות של הזולתים, שאלו, מתאפשרות, כיוון שהקיום ברוב נדיבותו, העניק ליצורים, אלו המכונים בני אדם מתת, מתת 'דעת'.
המורד, שאול הטרסי הכריז ש'דעת' בחטא יסודה, רצה שתמורת קורבנו של ישוע, האלוהות תגרש את המוות, האם היא שתפה פעולה אתו? שאול הטרסי ה'חכם', לא הבין מה שאבות העברים בהבנה עילאית הבינו, שברצף אין קיום.
'נבחרות' לא פרי פרדסטינציה, היא תולדה של אמוץ 'דעת', דעת המגשימה את עצמה בכריתת בריתות. כורתי בריתות ומקימים אותן הם 'הנבחרים'.

אוניברסיטה ווירטואלית שעור 506 – היידיגר הנחש

אוניברסיטה ווירטואלית – שעור 506 – היידיגר הנחש
בתאריך 1.2.2019 , במוסף 'ספרים' של 'הארץ', הופיעו כמה סקירות על תרגומים של יצירות היידיגר. האובססיה המערבית לעסוק במשנתו ה'נחשית' של היידיגר, מזכירה את יצירתו של מוסיל, 'האדם ללא תכונות'. מוסיל ביצירתו זו מביא את ההסתבכות הלשונית של העולם הגרמני, טרם מלחמת העולם הראשונה, הסתבכות שהיתה סיבת המלחמה.
אם מוסיל הבין את סיבת פריצת המלחמה חלקית, סטפן צוויג, היהודי' בספרו 'העולם של אתמול', תאר את ההתרחשויות, ללא הבנת הסיבות לה.
גם מוסיל לא הצביע בצורה חד-משמעית שההסתבכות הלשונית הובילה לפריצת המלחמה, אבל סטפן צוויג היהודי, למרות שספרו גם מתאר את ההתרחשויות עם הפריצה הלא מובנת של המלחמה, כיהודי, חסיד התרבות הגרמנית, לא הגיע אפילו להבנתו החלקית של מוסיל, על הסכנה בשפה שנעשתה מטרה בפני עצמה, לא יותר כלי שרת צורכי אדם.
היידיגר הוא התגלמות הקוסם שהפך את השפה לכלי מעוור. היידיגר ה'נחש', הנחש הנצחי ממשל 'עץ הדעת', המעוור בני אדם על אפשרויות בלתי אפשריים.
מי שקורא בשיטתיות את כתביו של היידיגר, ולא נאחז בפרשנויות המסנוורות שלו, מבין שכל רצונו בפלפולים הלשוניים שלו היא להשתחרר מחובות חברתיות, לאפשר לו להסתתר בשפה, ממחבואו להשתלט על מוחם של חסידיו.
בספרו SEIN UND ZEIT ברור שהיידיגר רוצה לברח מהזולת 'המאן דהוא', הDAS MAN , המצביע לו על המוות. פחד המוות, שהנחה אותו בכל עיסוקיו. ביצירה זו, שנשארה יחידה, למרות שהבטיח שיצור לה המשך, היידיגר בורח גם מהזולת גם למען לא יצטרך למלא חובות כלפיו. לכן לא יפלא שלהיידיגר לא היו חובות לגבי מכריו היהודיים, שהוא שיתף פעולה עם הרייך השלישי.
פחד מפני המוות ובריחה מצורך חובות לגבי הזולת, הם עיקרי מהותו של היידיגר, וכתביו בהמשך הם נסיונו על-ידי לשון סתרים להסתיר את צרכיו האמיתיים היחידים האלו.
אמנם אחרי המלחמה היידיגר הקתולי חזר למשפטו של השליח יוחנן בבשורתו, 'בראשית היה הדבר'. כביכול חזר לשפה. מי שמכיר את יצירתו של גיתה 'פאוסט' שבה הוא שלל את הפסוק הזה של יוחנן, יבין את מרידתו של היידיגר בגיתה, שוודאי לא היה מעז לעשותו לפני התמוטטות הרייך השלישי. הרי שלילת השפה, אפילו בצורתה המסובכת של יוחנן, היה תמצית המהפכה הלותרנית.
למרות חזרתו של היידיגר לפסוק המעורפל של יוחנן, דבר זה לא צריך להטעות אותנו, כיוון שבהמשך היידייגר מזדהה עם המשוררים, אלו קוסמי השפה היוצרת, שאף הם לא נדרשו לשפה המחייבת לזולת. והרי היידיגר רצה רק להסתתר בשפה וממנה לשלח את כורי העכביש המעורפלים שלו.
אינני מבינה מדוע המחשבה הגרמנית המעורפלת מהלכת קסמים על היהודים עד היום הזה, למרות שהיא התגלמה ברייך השלישי. היהודים עדיין לא השתחררו מגזר דין השליטים הגרמניים שהפכו את נבחרותם ל'חטא העולם', ב'MEIN KAMPF'. כנראה רק גאונית מטורפת כמו אלזה לסקר שילר, בדרמה שלה 'אני/ואני', הבינה את מהות הגרמניות ביצירת גיתה 'פאוסט', מהות שהובילה ל'רייך השלישי'.
אי הבנתם של צאצאי העברים את מורשתם, 'הפילוסופיה הלשונית' שתחמה את קיומם למנעד של שני העצים, 'עץ הדעת' ו'עץ החיים', וצוותה עליהם השקפה קיומית ב'עולם נגלה' בלבד, לא ספקה אותם, הוביל יותר למרד נגדה. בנים מורדים אלו רצו דווקא את הבטחות ה'נחש', ממשל 'עץ הדעת' . כבר אהרון עם המורדים עיצב את עגל הזהב, לנביאים לא הועילה הטפה נגד כוהנים מקריבי קורבנות, ואלו השתיקו את הנביאים בבית השני.
בנים מורדים אלו בהמשך השתחוו לפילוסופיה היוונית, את מורשתם הפילוסופית הפכו להלכה פולחנית, והמשיכו להיקסם לכל הבטחות ה'נחש' על אפשרויות בלתי אפשריים.
את הוד השפה הפילוסופית המצמצמת של התנ"ך החליפו בפלפולים קבליים, זרים למקורם.
אבות העברים השלימו עם חיים קצובים. כאשר השליח יוחנן אומר לעברים שישוע קם מהמתים, הם עונים לו שלא נאמר על האבות שקמו מהמתים. יוחנן יהודי הלניסטי הושפע מהמחשבה היוונית, אולי הושפע מסוקראטס שבדיאלוג פיידו קוסם לעצמו חיים בין האלים.
במשל 'עץ הדעת' ה'נחש' מנוטרל, אבל הוא קם לתחיה בכל דור, והיהודים מוקסמים ממנו. הם לא הכירו את ה'נחש' בגלגולו החדש , כ'מפיסטו', שהבטיח ל'פאוסט' נעורים נצחיים, הם לא הבחינו בו, ברצונו להתנקם בהם על כי ניסו לנטרלו, הם לא הבחינו בו בדמותו של היטלר, שרצה להפוך אותם ל'חטא הקדמון', להפוך אותם 'לאויב קוסמי', למען השמדתם.
העברים שלא ניסו לפענח את ההבנה העילאית במשל 'עץ הדעת', הבנה של מהות השפה, התמכרו לכל הבטחות ה'נחש'.
ובכן, מהו המסר העילאי במשל 'עץ הדעת' על מהות השפה? המסר של המשל, בין שאר המסרים שלו על מהות השפה, הוא שכלי זה שהוענק לאדם הוא 'ינוסי', דואלי. מצד אחד הוא מגביל את האדם למנעד בין 'עץ הדעת' לבין 'עץ החיים', שמפריו של האחרון אסור לאכל , בפנים האחרות, כלי זה מאפשר לאדם הפלגות במשאלות בלתי אפשריות. לכן, המשל מכנה פן שני זה כפן 'הנחש'.
האדם אינו משלים עם האיסור מלאכל מפרי 'עץ החיים' המצביע על כך שחייו קצובים. מאחר שהוא לא משלים עם איסור זה, הוא מאמץ את ה'נחש', המבטיח לו אפשרויות בלתי מוגבלות.
הפן ה'נחשי' של השפה היא מאחורי כל ההפלגות המעוותות של האדם, שאת כולן הקיום שם לאל.
כבר במשל 'מגדל בבל', אלוהים שם לאל את הפלגותיהם של אנשי שנער, הבונים מגדלים, 'זיגורטים', המגיעים לשמיים, רוצים בשפה אחת, שלטון על כולם.
משל זה 'מגדל בבל', מסכם את הפלגותיהם של כל הכובשים האכזריים המזופוטמים, שרצו בכיבושיהם, שלטונם על טריטוריות, לנטרל את המוות.
משל 'עץ הדעת' המגלה לנו את מהות השפה, מוסר לאדם, שכלי זה יעודו בסך הכל להיטיב עם האדם, לאפשר לו 'חליפין', חליפין של מצרכים חסרים, ליצור בכוחות משותפים מזון חסר, כל האפשרויות האלו הוחסרו מהברויים מחוסרי השפה. להם רק הוענק 'דחף הקיום', דחף המלמד אותם להבדיל מה טוב לקיומם, מה רע לקיומם, לברח מסכנות. דחף זה גם מאפשר להם מזון לקיום מן המוכן.
אבל כל הפעולות האלו שכלי השפה מאפשר, מתממש רק בשתוף פעולה של קהילה. המשל גם מבהיר שכלי זה, כלי השפה, הוא ממקור חיצוני, רכישת 'דעת', על-ידי חוה ואדם, מחייב אותם לממשו בשתוף פעולה.
כל המסרים שנמסרו בצורה מינימליסטית על-ידי מפענחי מהות השפה, אבות העברים, מנוגדים כולם למסרים של היידיגר, שאינו משלים עם חיים קצובים, הוא מאמץ את המסר של המשורר טרקל, על נדידת הנשמה בעולמות הלילה. וודאי שהמסרים של משל 'עץ הדעת' על שתוף פעולה בין יחידים אפילו רק בהמחשת היכולת הלשונית, שתוף הפעולה ב'חליפין', ההזדקקות האחד בחברו, כל זה הוא אנתמה בשביך היידיגר, הרוצה להסתתר בשפה, להמנע משתוף פעולה, מחובות לזולת.
מדוע צאצאי העברים, שלאבותיהם התגלו במוטציה, מוטציה פרי הפרדם מ'אור', התגלו להם רזי השפה, ניסו לנטרל את ה'נחש', דווקא מוקסמים מהיידיגר הלהטוטן?
צאצאים אלו של אבות העברים נשאו בגאווה את 'פאוסט' של גיתה, על כתיפיהם, את המלל של קאנט, ועכשיו את המלל של היידיגר.

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.

לקוראי, הופיע ספר חדש שלי, בשם 'מרד שולית הקוסם'
אוניברסיטה ווירטואלית שעור 505 – האינפורמציה המאוחרת
נוטים לשכח שאת תורת האינפורמציה גלו רק במאה הקודמת בשנות החמישים, לכן לא יפלא, שאיינשטיין שנפטר בשנת 1955 לא היה מודע שנוסחתו המפורסמת , 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', הנה לא רק נוסחה פיזיקלית, היא מבשרת לנו את שאנרגיה שבויה באינפורמציה, ואינפורמציה זו מעצבת את המסות הנמצאות ביקום. ועוד יותר, שאת החיבור הזה בין אינפורמציה לבין האנרגיה אפשר לפרק כמו במקרה של פצצת האטום.
ניסיתי למצא בספרו של הפילוסוף, מתמטיקאי ברטרנד רסל בשם: 'היסטוריה של הפילוסופיה המערבית', ספר הכולל למעלה מ-900 עמודים , שיצא לראשונה בשנת 1940 , באינדקס שלו, ערך 'אינפורמציה', כמובן לא מצאתי. בעמ' 590 של הספר זה, בהקשר לדקרט, רסל מזכיר את מושג ה'אנטלכיה' של אריסטו, אנטלכיה מעין 'נפש', הגורמת להיווצרות הישויות. כמובן ש'אנטלכיה' זו של אריסטו, אינה אינפורמציה.
ברור שרסל בכתבו ספר זה לא היה מודע לתורת האינפורמציה שהחלה להתפתח רק בשנות החמישים של המאה הקודמת. ספר זה של רסל היה רב מכר במשך שנים רבות.
ועתה, רצוי לנו לתהות על העדר המודעות המדעית על תחילת היווצרות גרמי השמיים, אחרי ה'מפץ' הגדול, שגרם למילוי היקום באנרגיה. המדענים אינם מיידעים אותנו, היאך החלו להיווצר גרמי השמיים מהאנרגיה הראשיתית. אמנם נוסחתו של איינשטיין לפחות מצביעה אי אנרגיה נשבית באינפורמציה, המדענים אינם מיידעים אותנו איך אינפורמציה החלה לפעול ביקום, החלה לעצב את גרמי השמיים.
אנחנו מאז פיתוח תורת האינפורמציה במאה הקודמת, יודעים שגופינו מעוצב על-ידי אינפורמציה, DNA, שכל הברויים על כדור הארץ שלנו מעוצבים על-ידי אינפורמציה, שכדור הארץ שלנו הוא תולדה של אינפורמציה. בשלב זה אנו עדיין לא מרחיבים על השפה האנושית נחלת האדם.
אנחנו צריכים להקיש מהעובדה שעל כדור הארץ שלנו כל הברויים הם תולדה שדל אינפורמציה, DNA, וכדור הארץ שלנו אף גם הוא תולדה שדל אינפורמציה, ומאחר שכדור הארץ שלנו הוא הוא אחד מגרמי השמיים, בדומה לו, גם גרמי שמיים אחרים הם פרי אינפורמציה.
ואם המדע חסר את המידע על האינפורמציה המעצבת את גרמי השמיים, אנו מוצאים בפרק א' של ספר בראשית, שאלהים מעצב את גרמי השמיים על-ידי 'הגדים', שפה, אינפורמציה. בפרק א' זה, נאמר שהארץ היתה 'תוהו ובוהו'. אם נשנה את השם 'תוהו ובוהו' ב'אנרגיה', ואנרגיה זו, כפי שנאמר על-ידי המדענים, אחרי המפץ הגדול מלאה את היקום. בהבדל מהמדענים שלא יידעו אותנו איך חדר יסוד האינפורמציה לעולם האנרגיה , באינטואיציה עילאית מחשבת התנ"ך מיידעת אותנו איך חדרה אינפורמציה ל'תוהו ובוהו', ועצבה את גרמי השמיים.
כדי לעמוד על העדר התיחסות לאינפורמציה מעצבת את גרמי השמיים ביקום, עלינו לחזור למחשבה היוונית, שראתה את העולם כנצחי ולא נברא. כידוע שהמדע היווני נעצר, כיוון שהוא היה חסר הסבר לעולם משתנה. העולם המערבי חסר את המודעות, שהמדע החדש יכול היה להתפתח היכן שהמדע היווני נעצר, כאשר חדרו למערב עקרות מחשבתיים של התנ"ך, עקרונות על עולם דינמי, עולם משתנה בזכות שפה, אינפורמציה.
אוקם הנומינליסט, בתחילת המאה ה-14, החל לפקפק באמונה היוונית על עולם סטטי, נצחי, עולם לא משתנה. הוא הזכיר את המבול, וטען שלפי מה שמסופר עליו, אלהים יכול היה להשמיד את העולם. אמנם טענה זו נראית תמימה, אבל היא מצביעה על כך, כאשר החל הפיקפוק בהשקפות היווניות, המערב פנה למקורות תנ"כיים.
ניוטון החל בגלויים פיזיקליים שלו למדוד את התנועה ביקום, תנועה שהיוונים התנגדו לה, הרי הם האמינו בסטטיות הקיום, התנגדו לתורתו של הרקליטוס על היות היקום בתנועה. וראינו שבפרק א' של ספר בראשית, אלהים מעצב את הישויות ב'הגדים', באינפורמציה, ועולמו אינו סטטי, אלא נמצא בהתפתחות בשלבים, בתנועה. ניוטון היה חסיד התנ"ך, בהבדל מהיוונים האמין ב'השגחה', השגחה בוראת עולם.
אף אחד אינו מתיחס לפרק א' של ספר בראשית, תולדה של אותה מוטציה שהעברים חוו, כפי שהסברנו בשעורים קודמים, אותה מוטציה שגלתה להם תובנות רדומות על היות העולם פרי שפה, אינפורמציה.
פרק א' של ספר בראשית, הוא תולדה של שלב שני בגלויי המוטציה, שגלתה תובנות לגבי השפה האנושית, בהמשך גם גלתה שגם היקום הוא פרי אינפורמציה, שפה.
כפי שאפילו צאצאי העברים לא עמדו על העובדה שמשל 'עץ הדעת' מכיל את יסודות פילוסופית השפה, כך גם לא הבינו שפרק א' בספר בראשית מיידע אותנו, איך אינפורמציה חדרה ל'תוהו ובוהו'.
אם איינשטיין, המדען המהולל, היהודי, היה מתיחס לפרק א' ברצינות, כמקור מידע, המרמז, איך אינפורמציה חדרה ליקום, היה מבין גם שנוסחתו המפורסמת 'אנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור ברבוע', מלמדת שהאנרגיה שבויה באינפורמציה.
איינשטיין המהולל היה גם מבין שהוא בכלל יכול להתבונן על היקום, כיוון שהוא בעל שפה, שפה שהיא לא נתון, שפה פרי יצירה אנושית קהילתית.
יהודים כמעוט, תמיד רצו להיות חלק מהעולם הגדול, לכן העריצו את המחשבה הקוטבית למחשבת התנ"ך, לא היו מודעים שהמשלים בתנ"ך כוללים את הפילוסופיה הלשונית, פילוסופיה יחידה. הרי רק השפה מבדילה את האנושות משאר הברויים על כדור הארץ שלנו, ואם מתכחשים לה, כפי שהיוונים התכחשו לה, או אפילו הפילוסוף המהולל קאנט התכחש לה, כפי שנראה בהמשך, אזי כורתים את הענף של העץ שעליו יושבים.
כפי שיהודים בעולם היווני סגדו לפילוסופיה היוונית, כך היהודים , בגרמניה וגם במזרח אירופה סגדו לפילוסופיה הלותרנית, לפילוסופים כמו הגל, קאנט, ניטשה, המשורר גיתה. יהודים ברוב התפעלותם לא שמו לב שהלותרנים עשו דה-לגיטימציה למחשבת התנ"ך. מבחינה זו, ההוגים הלותרנים נבדלו מהנומינליסטים האנגליים, נבדלו מהקלוויניסטים, מהפוריטנים, שחזרו לתנ"ך, לעקרונות שלו, גם אם לא הבינו אותם לאשורם.
קאנט המהולל, שהיהודים סגדו לו, מחוץ למשורר הינה שעמד על טיבו, כתב בספרו בשם 'הדת בתוככי הגבולות של התבונה הטהורה',
דברי בלה על התנ"ך. הוא טען שהיות החוקים במחשבת התנ"ך חיצוניים, הוא מעדיף ערכים פנימיים. פילוסוף מהולל זה כמובן לא הבין, שערכים נוצרים בצורה חיצונית על-ידי השפה, הוא סבר כיתר הפילוסופים המהוללים שהשפה היא נתון, נתון פנימי, כפי שגם הפילוסופים היווניים סברו.
הרי כפי שכבר הזכרתי בשעורים קודמים, סוקראטס בדיאלוג קרטילוס שולל מהשפה יכולת ליצור ערכים, מעדיף ערכים פנימיים של הנפש, בלא להבין שערכים פנימיים הם הפנמה של ערכים לשוניים קיבוציים.
ואם פילוסופים מהוללים לא הבינו שהשפה היא אפי-גנטית, היא , חיצונית, היא אינה נתון, נתון פנימי, אלא יצירה חיצונית של קהילות אנושיות, מה נלין על מדענים שלא היו מודעים שהם יכולים להתבונן על היקום, כיוון שהם בעלי שפה, שפה הנוצרת על-ידי קהילות
אנושיות.
הזעם שלנו על העיוורון היהודי, מלראות מרוב סגידה, בעיקר, למחשבה הלותרנית, היא שהתרפסות יהודית זו שלהם למחשבה קוטבית זו למחשבה התנ"כית, הגביר את הזלזול הלותרני ליהודים, זלזול שהפך לרצונם להיפטר מחסידים עלובים אלו.
מעניין לציין שיהודים לא סגדו להובס, שספריו בשמות תנ"כיים, כמו 'לויתן', 'בהמות', המבוססים על רוב עקרונות התנ"ך. הם לא סגדו למילטון המשורר שאמץ את רוב עקרונות התנ"ך, סגדו לגיתה יוצר 'פאוסט', פאוסט שהתגלם ברייך השלישי, יהודים לא סגדו ללוק, לא סגדו לפוריטנים.
לדאבונינו העיוורון היהודי נמשך עד היום. לא הזכרנו את נעם חומסקי, שרואה את השפה פרי גן ביאולוגי, מושפע מהרדר התיאולוג הגרמני שראה את השפה כאורגנית.