שעור 4

     למען לא לחשוב שהמשלים הפילוסופיים הלשוניים שנוצרו על-ידי יוצאי מצרים נוצרו בחלל ריק מבחינה תרבותית, עלינו להזכיר כאן שהעברים הנוודים נשאו אתם ירושות תרבותיות של אלפי שנים. על אברהם מסופר בתנ"ך שהוא יצא מאור כשדים, עיר מדינה שהיתה מרכז התרבות השומרית ובימיו היא גם היתה מרכז תרבותי אכדי. אברהם נדד בארץ כנען, לכן הוא היה עד לתרבות הכנענית, מסופר עליו שהוא פוגש גם חתים. העברים היורדים למצרים, רוכשים גם תרבות מצרית, לא רק משה, כפי שזה מסופר, כנראה היתה שכבה שלמה בין העברים שהיתה רב תרבותית.
     אין ספק שאלו שיצרו את המשלים, הכירו את התיאולוגיה הממפיתית של מצרים, לפיה האל פתה ברא את העולם בהגדים מפיו. האינטואיציה הלשונית המצרית הזו היתה רק חלקית ונדחתה במצרים. לא נרחיב כאן את הדיבור על סיבות הדחיה, כפי שלא נרחיב כאן את הדיבור על המהפכה הדתית של פרעה אחנאתון. רק שחשוב להזכיר את הירושות העתיקות השונות שאפשרו את המהפכה המחשבתית התנ"כית, כדי להזים את הטענות של חוקרים גרמניים שאחרו את היווצרות תרבות התנ"ך.
       יש כאן להזכיר את העובדה התמוהה שיוצאי מצרים כתבו את חבוריהם בכתב הפיניקי כנעני, ולא בכתב החרטומים המצרי. עובדה זו מצביעה על כך שהשבטים שישבו במצרים הוו קהילה תרבותית נבדלת מהמצרים האוטוכטונים.
      יש להניח שיוצאי מצרים יצרו את הקוד התרבותי התנ"כי, זה מסביר את ההתפתחות המיוחדת של שבטי העברים שהתישבו בארץ כנען. קהילה בכלל, והקהילה של העברים, היתה זקוקה לקוד תרבותי מנחה כדי להתפתח בצורה שונה משכניה.
       בשעורים הקודמים הזכרנו איך האדם יוצר את שפתו, איך הוא יוצר שמות, ואז חזרנו למשל 'עץ הדעת', למען להבין איך נוצרה ההכרה, המאפשרת את יצירת השפה, את יצירת השמות. עכשיו אנו שואלים מדוע יש צורך בשמות של עצמים חיצוניים, ביחוד מדוע יש צורך בשמות ליחידים?
       כדי לתת תשובה לשאלה לעיל, עלינו לחזור למשל 'עץ הדעת', המסביר לנו שהאדם הרוכש את ה'דעת', נעשה מודע להיותו מנוכר מהסביבה, מנוכר מהזולת, אפילו מנוכר מגופו הביאולוגי. ובכן, האדם המנוכר מרגיש את בדידותו. האדם המרגיש את בדידותו, רכש כלי יצירה, את השפה. והוא מיד עושה שימוש בכלי יצירה זו ביצירת שמות. השם הראשון שחוה ואדם יוצרים הוא 'בושה', בשם זה נותנים ביטוי להרגשתם שהם דואליים, 'דעת', הכרה, וגוף מתוכנת עירום, שהם מתבישים בו. אבל מהר מאד חוה ואדם יוצרים חיים, בנים. במה ההולדה האנושית שונה מההולדה אצל החיות, היא שונה בזה שהיא מודעת, בעוד שהחיות לא מודעות ביצירת חיים.
     חוה ואדם מיד נותנים שמות לילודים שלהם. מדוע יש צורך בשם? השם מאפשר לאנשים המנוכרים אחד מהשני להתקשר זה עם זה, ליצור יחד אתם את הקהילה, ישות ווירטואלית פרי השפה, במקום השתיכות לכוליות, לגן עדן שממנה גורשו בגלל רכישת המודעות. הם יוצרים כוליות ווירטואלית, קהילה, כתחליף. השמות מאפשרים את התקשורת. האדם נותן שמות לא רק לזולת, הוא מעניק שמות לכל הסובב אותו, למען תקשורת, למען לצרף את העולם החיצון לקהילתו, לגוף הווירטואלי שלו.       
     השם הניתן ליחיד לכאורה הוא רכושו, הוא נותן את זהותו, אבל לא כך. האדם, בעל השם, הוא לא ישות עצמאית, למען להיות מודע לזהותו, הוא זקוק כל הזמן שהקהילה, הזולתים, יכירו בו. ההזדקקות להכרתם של הזולתים מחבר את היחיד לקהילה הווירטואלית. בלי החיבור הזה הקהילה הווירטואלית לא קיימת. כפי שהיחיד תלוי בהכרת הזולתים בזהותו, כך הקהילה הווירטואלית זקוקה שהיחיד יהיה מחובר אליה ויכיר בה. שפה המקשרת בין היחידים ויוצרת את הקהילה, אף היא זקוקה ליחידים שיעשו שימוש בה, יכירו בה.
       העולם הווירטואלי שהשפה יוצרת זקוק להכרה הדדית. עולם ווירטואלי זה אין לו קיום בחלל, יש לו קיום רק בהסכמת היחידים המהווים אותו שאכן הוא קיים.
       על דברים אלו אני דנה בהרחבה בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא את עולמו'.