אוניברסיאב וויקטואלית – שעור 556 – האשם הקיין

האוניברסיטה הווירטואלית – שעור 556 – האדם הקין     

     אריסטו אומר בספרו 'פואטיקה' שהאדם הוא החקין הגדול ביותר. קביעה זו של אריסטו היא נכונה רק חלקית.

     היוונים שהאמינו בעולם נצחי, לא היה להם צורך ביצירה. כך סוקראטס בדיאלוג קרטילוס טוען שהערכים הם פרי נפשו הנצחית. וברור שאמירה זו תואמת את אמונתם של היוונים שהכל נצחי. לכן אין צורך ביצירה. היוונים שללו מהשפה את היצירה.

    אבל אם אנו מתחילים לבדוק אמירה זו של שני הפילוסופים, אריסטו וסוקראטס, מתברר מיד שהם מתכחשים לעובדה שהם יצרו את הפילוסופיה שלהם, הרי הגיגיהם לא היו קיימים לפני שהם יצרו אותם. אפילו אם אלה היו חלק מנפשם, הם לא היו חקוי.

      האמונה היוונית על עולם נצחי התבסס על מיתוס האתונאי.      מיתוס אתונאי זה סיפר על המלך הראשון של אתונה בשם ארחיתאוס, שנולד מהאדמה. מלך זה הקריב את בתו למען הצלת העיר אתונה.

     לפי מחקרים חדשים הפרתנון, שאותו בנה פריקלס, היה צריך להחיות את המיתוס על המלך הראשון של אתונה, ארחיתאוס.

    ממחקר ראשון זה מתברר שהמיתוס של אפלטון על לדת בני הרפובליקה שלו מהאדמה, לא היה המצאה שלו, אלא היה מבוסס על המיתוס האתונאי על המלך ארחיתאוס שנולד מהאדמה.

      ומדוע קביעתו של אריסטו שהאדם הוא החקין הגדול ביותר וכל היצירות הם פרי חקינות בלבד, לא נכונה. כפי שהצבענו הרי הפילוסופיה של אריסטו, הדיאלוגים של אפלטון היו יצירות שלהם,  ולא פרי חקינות.

      עלינו לבדוק תפקיד חקינות בתרבויות אנוש. תרבות נוצרת, במקורה היא יצירה אנושית של קהילה, ויצירה זו הופכת לקוד.  למען שקוד תרבותי ראשוני זה ישמר, יש צורך 'לחקות' אותו.

      ראינו שהקוד התרבותי של אתונה סבב על המיתוס של המלך הראשון ארחיתאוס, שפריקלס רצה להחיתו בבנין הפרתנון.

    ראינו שאפלטון חקה מיתוס זה, בקבעו שבני הרפובליקה שלו הם ילידי האדמה, איזכור על היות המלך הראשון של אתונה ארחיתאוס בן האדמה.

      התיחסנו לקביעתו זו של אריסטו על חקוי, שהיא נכונה רק חלקית, כיוון שהחקוי הוא שלב שני, אחרי שנוצר קוד ראשוני. ואת הקוד הראשוני הזה יש לחקותו למען שיווצר רצף תרבותי.

     במחשבת התנ"ך 'חקוי' לא מוזכר, במקום זה מוזכרת היצירה הלשונית, יצירה פרי 'דעת' למרות שהעברים אף הם בשלב שני חקוי את הקוד הראשוני, אם זה הקוד משל 'עץ הדעת' או קוד שני, 'יציאת מצרים, כריתת הברית בין בני ישראל לבין האלוהות'.

       ברור שתרבות בשלב שני שלה מבוססת על חקוי של קוד ראשוני שנוצר. כך הנצרות התבססבה על יצירת מיתוס ישוע שנצלב, בשלב שני היא הפכה את המיתוס הזה ל'מיסה', חקוי ליצירה ראשונית, שאיפשר את הרצף התרבותי הנוצרי.

         אבל רצף תרבותי המבוסס על חקוי קוד ראשוני אינו נצחי. כאשר תנאים משתנים, יש 'שבר' ברצף תרבותי, ובזמן ה'שבר', נוצר קוד חדש, המשכיח את הקודם. כך שה'שבר' התרבותי, ויצירת קוד חדש שוב מאפס את קביעתו של אריסטו שהאדם הוא חקין בלבד, כיוון שכל התרחשות שבר מאפשר לאדם 'ליצור' דבר חדש, שלא היה  קודם.

     אבות העברים שיצאו מ'אור', מרכז תרבותי שומרי, היציאה גרמה אצלם ל'שבר' תרבותי, שבר זה איפשר את היצירה שלהם.  הקוד התרבותי החדש, אפשר להגיד, הנו משל 'עץ הדעת', קוד חדש.

        עד עכשיו הצבענו על יצירת תרבויות מקודים שנוצרו, אבל מטרתינו היא להצביע על יצירה אנושית ראשונית, יצירת השפה עצמה, שיצירתה מאפסת את קביעתו של אריסטו על היות האדם חקין בחבד.

      במקרה, בהבדל מהתרבות היוונית, התרבות העברית מבוססת על קוסמולוגיה שונה מזו של היוונים. תרבות התנ"ך מבוססת על קוסמולוגיה המספרת לנו שלאדם הוענקה 'דעת' ו'דעת' זו מבדילה, מבדילה בין טוב לרע, 'דעת' יוצרת.

      המשל לא מרחיב באיזו צורה האדם מבצע את ההבדלה, הבדלה ההופכת את טועמי 'דעת' ל'מודעים', מודעים לעירומם. אבל המשל פוסח על שלבי בינים של היצירה, אחרי השלב הראשון, המשל הופך את השם 'דעת', לפועל, 'לידע' ומספר לנו שהאדם ידע את אשתו ויצר את הולד קין.

      המשל פוסח על שלב יצירת הפועל 'לידע' לא מדגיש שהשנים, אדם ואשתו היו צריכים ליצור את הפועל 'לידע", לכרות ברית, לזכר את השם שהעניקו לפעולה.

      המשל גם פוסח על ההדגשה ש'לידע', הוא לא רק 'משגל', אלא פועל ליצירת חיים, יצירה המתבצעת על-ידי שליחת אדם את הזרע או הגנים שלו, לערב אותם עם הגנים של האשה, ערבוב שהנו ברית המאפשר את היצירה.

      עלינו לדעת שכל המחשבה הזו של אבות העברים היא אינטואיטיבית בלבד, חסרים לה ידיעות מאוחרות, לכן פוסחת על שלבי בינים, דבר שהקשה על הדורות להבין את עמקות האינטואיציה שאיפשרה ליצור את משל 'עץ הדעת'.

    אבל משל זה, 'עץ הדעת', מאפס לגמרי את קביעתו של אריסטו שהאדם הוא חקין בלבד, הוא מצביע על כך שהאדם יוצר, אפילו אם הדברים נמסרו חלקית בלי שלבי היצירה.

       אם השתמשנו בשם 'ברית', ברית בין שנים היוצרים את המלה, למען לזכור את המלה הנעלמת, השם 'ברית', מופיע במחשבת התנ"ך כבר בזמן המבול, כאשר האלוהות כורתת ברית עם נח מלהשמיד את העולם. במקרה זה הקשר בין האלוהות לאדם מכונה 'ברית', אם כך כל עשיה בין שנים, המבוסס על הסכם, היא ברית. לכן העובדה שאדם 'ידע' את אשתו, מבוסס על ברית. ואם כל קשר בין שנים מכונה 'ברית', יצירת מלה ראשונה על-ידי שנים אף היא פרי 'ברית', למען לזכר את השם שהעניקו לקול שיצא מגרונם. החקוי של הפעולה הוא שלב משני, הופך את השפה שנוצרה למכנית, מכניות המשכיח את שלב היצירה הראשונית.

       כפי שהזכרנו מחשבת התנ"ך היא אינטואיטיבית פוסחת על שלבי בינים ועלינו למלא את החסר.

        אנו יכולים לראות איך מחשבת התנ"ך מעונין רק במטרה סופית, או יעוד סופי. בפרק שני של ספר בראשית, נאמר שמי שיטעם מפרי 'עץ הדעת' ימות. והנה, חוה ואחריה אדם טועמים מהפרי ולא מתים, אבל המשל ממשיך ואוסר עליהם מלאכל מפרי 'עץ החיים'. עובדה זו מסבירה  שהקללה שהאוכל מהפרי ימות, מלמדת רק שהכוונה היא שהאוכל מהפרי יהיה מודע למות, כיון שנאסר עליו מלאכל מפרי 'עץ החיים'.

      אם אנו ממלאים את חסרי שלבי הבינים, אנו עדים שמחשבת התנ"ך בניגוד להשקפה היוונית ששללה יצירה מהשפה, מצביעה על ההפך, שהאדם יוצר את עולמו. הרי רק לאדם בצורה אנומלית הוענקה 'דעת', ולא לברוים אחרים, דעת חלק מהאינפורמציה היקומית.

        בגין חסר שלבי בינים הדורות לא ראו במשל 'עץ הדעת' את בסיס פילוסופית השפה, פילוסופיה המעניקה לאדם את יכולת  היצירה, את יכולת יצירת עולמו.

     גם אם הדורות לא ראו במשל 'עץ הדעת' את בסיס פילוסופית השפה, יוצאי מצרים, אלו שחוו שוב שבר תרבותי, בהיפרדם מהתרבות המצרית, הבינו את המשל, ועל בסיסו יצרו את פרק א' של ספר בראשית, את פרק הבריאה, המבוסס על העקרונות שבמשל 'עץ הדעת'.

      לדאבונינו עד היום לא מתיחסים למשל 'עץ הדעת' ולפרק הבריאה, פרק א' של ספר בראשית, את ההשקפה המנוגדת לזו של אריסטו והיוונים שהתכחשו לשפה היוצרת כיון שרצו בנצחיות העולם, בנצחיות האדם. הנצרות אימצה את ההשקפה היוונית, מיסדה, שאול הטרסי החטיא את משל 'עץ הדעת', כיון שגם הוא רצה בחיי נצח.

         העדפת ההשקפה היוונית נובעת מכך שהאדם לא מסוגל להשלים עם חיים קצובים, חיים קצובים שעליהם מסופר במשל 'עץ הדעת'.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: