שעור 2

     בשעור הקודם הזכרנו את אינשטיין עם נוסחתו המפורסמת, שהובילה לפירוק החומר, לפצצה האטומית. ולמרות שאזכורו של ניוטון קודמו, אשר גרם למהפכה המדעית הגדולה ביותר לפניו, לא שייך לענינינו, אני מתיחסת אליו כאן כדי להצביע על הבדל בין שני מדענים אלו. בהבדל מאינשטיין שהסתפק במדע בלבד, ניוטון מצא חסר בממצאיו המדעיים, התעניין בכתבי הקודש, בעיקר בתנ"ך וגם באלכימיה.
      אנו בהקשרינו כאן מעונינים במסקנותיו של ניוטון לגבי התנ"ך, הוא אמר שלקדמונים התגלו דברים יותר מאשר לבני דורו. אמנם ניוטון לא מדבר על כך שהמשלים התנ"כיים טוענים שהעולם נברא בשפה, כיוון שהוא פעל לפני התפתחות מדע האינפורמציה, אבל הוא באינטואיציה הבין שאותו יסוד נעלם היוצר את היקום, אותו יסוד המאפשר לאדם להתבונן על היקום, שאותו הוא מחפש, נמצא בתנ"ך, מבלי שהוא הבין את מהותו.
      איזכורו של ניוטון חשוב לדיונינו, כדי להצביע על כך, שמחוץ למדע השיטתי, קיימת תמיד מחשבה אינטואיטיבית. ניוטון הבין שבמחשבה האינטואיטיבית של התנ"ך יש תשובות החסרות לו, למרות ממצאיו המדעיים. ברור שלא הממצאים המדעיים של ניוטון, ולא הממצאים המדעיים של אינשטיין מסבירים את משמעות השפה, שפה היוצרת את ההכרה האנושית, המאפשרת לאדם להתבונן על היקום, המאפשרת את המדע. 
      עכשיו אנו יכולים לחזור לדיונינו בשפה עצמה, אותו כלי שהאבולוציה העניקה לאדם המבדיל אותו מהחיה. נשאלת השאלה הראשונית, איך נוצרת השפה על-ידי בני אדם? עלינו להקדים ולטעון שהשפה אינה יצירה אינדיבידואלית, היא יצירה קהילתית. האדם המשמיע קול, זקוק לזולת שישמע אותו. האדם זקוק לזולת כאשר הוא רוצה לכנות ישות מסוימת מחוצה לו בשם. השם שהיחיד רוצה להעניק לדבר מה חיצוני, מקבל תוקף רק אם הזולת, או זולתים מסכימים לו. השם, איננו מוחשי, השם הוא ווירטואלי, לכן הוא זקוק למקהלה שתאשר את קיומו. השפה הזקוקה לאשור מתמיד מהזולתים, יוצרת את הקהילה הנותנת לה תוקף.
     אפשר היה להניח, כפי שרצו אנשי שנער, במשל מגדל בבל, קיום שפה אחת, אבל לא כך. הסיבה לשפות רבות היא שכל קבוצת אנשים יוצרת את השפה שלה. ריבוי השפות גם מזים את טענתו של חומסקי שיכולת השפה היא אורגנית, תוצר של גן לשוני. אם סברתו היתה נכונה, אזי היתה צריכה להיות שפה אחת לאנושות. אבל, כפי שכבר הזכרנו, השפה אינה אורגנית, כמו הגוף המתוכנת על ידי חוקי הקיום, השפה היא תוצר חיצוני, חלק מהאינפורמציה היקומית, שהאדם מקושר אליה, שהאדם מתכנת
אותה יחד עם הזולתים.
    עד כמה שהשפה קשורה לקהילה אנו יכולים לראות מכך, שאם הקהילה נכחדת השפה נכחדת אתה. אבל אם הקהילה המציאה כתב, היא יכולה לשמר את הירושה התרבותית שלה בשפתה בכתובים, כמו במקרה של השומרים, שכתביהם פוענחו אחרי אלפי שנים.     
על נושאים אלו אפשר לקרא בהרחבה בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא את עולמו'.
    

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיה  ביום 1 בפברואר 2008 בשעה 8:28

    מחכה לקרוא עוד.

    בהקשר זה חשוב לציין כי זרמים רבים בהינדואיזם מאמינים כי "בראשית הייתה המילה". כך ממש נברא העולם. כי אותה מילה ערה תהליכי התמצקויות שונים עד שהגיע למצבה המוחש והחומרי לעתים שאנו מכירים מעולם התופעות.
    אך מעבר לעולם תופעות זה, מהותו של הכל, של כולנו, הם צלילים ותצריפי הברות.
    השפה, לדידם אינה יצירה קהילתית. היא יצירה אלוהית, ספונטנית, לא רצונית בהכרח, ש"פצעה פצע" בשלמות האלוהית והפכה אותה לדינמית, לבעלת ריבוי ולמי ששואפת לשוב ולהיות אחת.
    מכאן צמחה פילוסופיה לשונית עניפה, רבת פנים, ורבת תהפוכות, שבין הזאר הובילה גם להבנה של העולם כאידיאליזם לשוני ושהמחשבה המערבית הלשונית של המאות האחרונות רק מתחילה לגעת בקצה קצהה.

    בהצלחה כאן!

  • בועז  ביום 4 בפברואר 2008 בשעה 17:02

    היה לי מאוד מעניין לקרוא ותהייתי כמה תהיות…
    ראשית רציתי לשאול (ואולי התכוונת להתייחס לזה בפוסטים הבאים) את מזכירה את חשיבות השפה בתנ"ך אם האם המקורות היהודיים אשר מייחסים לשפה תכונות קוסמוגניות לא מופיעים בתורת הקבלה ובספר היצירה (מלבד הדוגמה של בריאת העולם)?
    ובנוגע לתיאוריה של חומסקי, האם עצם הקיום של חוקי בניית משפטים חופפים בשפות רבות, מבנה-על ראשוני כלשהו, אינו מוכיח את הקיום של שפה ראשונית בסיסית, או לפחות סטרוקטורת שפה ראשונית? או לחלופין, האם מלכת התרגום והאפשרות של תרגום מושלם לא מכילה פרדוקס שמחייב שפה ראשונית, או אמצעית, בין המקור לתרגום כפי שפול ריקר מציג את הדילמה: בתרגום טוב המקור והתרגום אמורים להמידד על ידי טקסט שלישי שאינו קיים, שניהם אמורים לומר את אותו הדבר מבלי שהדבר הזה יהיה קיים כטקסט שלישי?

  • רבקה  ביום 5 בפברואר 2008 בשעה 11:37

    הערותיך לגבי ההינדואיזם מאד מענינות, שמעתי כבר קודם על כך, כדאי להתעמק בזה יותר. בכלל אני חושבת שתרבויות רבות באינטואיציה ראו בשפה כלי יצירה, יש איזה התיחסות לכך גם בתרבות השומרית. למרות האינטואיציות החלקיות האלו נראה לי כי השיטה השיטתית בתנ"ך עולה על כולן.

  • בוריס  ביום 7 בפברואר 2008 בשעה 18:49

    "ריבוי השפות גם מזים את טענתו של חומסקי שיכולת השפה היא אורגנית, תוצר של גן לשוני. אם סברתו היתה נכונה, אזי היתה צריכה להיות שפה אחת לאנושות"

    אינני רואה את הקשר בין גן שפה לבין יצירת אותה השפה כנגזרת של אותו גן.בעיני, המסקנה אליה היגעת חפוזה ולא מוסברת

  • גיל  ביום 9 בפברואר 2008 בשעה 8:57

    הטענה שלו היא שיש דיקדוק אוניברסלי, ושיש מוכנות אבולוציונית לקליטת שפה. האם את באמת סבורה שחומסקי לא היה מודע לזה שיש הרבה שפות בעולם? הטענה שלו שהמוכנות האבולוציונית לקליטת שפה מובילה לכך שיש רק ואריאציות שונות שהן פנים שונות של אותה שפה. למשל, בכל שפה יש פועל ומושא למרות שאפשר היה לחשוב על אינספור דרכי תקשורת אחרים. רוב מוחלט של שפות העולם נופל לשתי קטגוריות עיקריות של שפה, למרות שמספר האפשרויות התיאורטי הוא עצום. ילדים לומדים שפה בלי להתאמץ בכלל ובלי לדעת את החוקים המורכבים של כל שפה, זה פשוט בא להם טבעי. אם שפה הייתה עניין שרירותי לחלוטין שקשור ללמידה אקטיבית, לא היה קושי לאנשים בוגרים ללמוד שפה חדשה אבל זה רחוק מלהיות כך.

  • רבקה  ביום 9 בפברואר 2008 בשעה 22:43

    חומסקי מושפע מההגות הגרמנית האורגנית. גישתי היא שונה לגמרי מגישתו. קשה כאן להרחיב על כך. אפשר לקבל הבהרות על כך בספרי שאת שמם הזכרתי בסוף השעור.רבקה

  • רבקה  ביום 9 בפברואר 2008 בשעה 22:43

    חומסקי מושפע מההגות הגרמנית האורגנית. גישתי היא שונה לגמרי מגישתו. קשה כאן להרחיב על כך. אפשר לקבל הבהרות על כך בספרי שאת שמם הזכרתי בסוף השעור.רבקה

  • רבקה  ביום 13 בפברואר 2008 בשעה 8:51

    לבועז, יש אזכורים גם בקבלה ובספר היצירה על שפה, ואותיות היוצרות את העולם, אבל מה שמצוי בתנ"ך, הוא הרבה יותר שיטתי, לא רק לגבי המקורות היהודיים, אלא גם לגבי איזכורים בתרבויות אחרות. אשר לחומסקי, אני דנה בהבדל בין בעלי השקפות אורגניות שחומסקי משתייך אליהם, לבין ההשקפה התנ"כית בהרחבה בספרי. לפי דעתי השפה שהיא חלק מהאינפורמציה היקומית היוצרת,האחרונה מכתיבה לאדם את חוקיה, מכאן הדמיון בין חוקי השפות השונות.רבקה

  • יוסי צלח  ביום 21 בינואר 2012 בשעה 10:58

    לדעתי השפה היא תוצאה של מחשבה שהיא אורגנית ובנויה לבטוי מחשבתו של האדם.
    כפי שהנשמה היא תוצאה של הגוף הפיזי.

כתיבת תגובה