שעור 2

     בשעור הקודם הזכרנו את אינשטיין עם נוסחתו המפורסמת, שהובילה לפירוק החומר, לפצצה האטומית. ולמרות שאזכורו של ניוטון קודמו, אשר גרם למהפכה המדעית הגדולה ביותר לפניו, לא שייך לענינינו, אני מתיחסת אליו כאן כדי להצביע על הבדל בין שני מדענים אלו. בהבדל מאינשטיין שהסתפק במדע בלבד, ניוטון מצא חסר בממצאיו המדעיים, התעניין בכתבי הקודש, בעיקר בתנ"ך וגם באלכימיה.
      אנו בהקשרינו כאן מעונינים במסקנותיו של ניוטון לגבי התנ"ך, הוא אמר שלקדמונים התגלו דברים יותר מאשר לבני דורו. אמנם ניוטון לא מדבר על כך שהמשלים התנ"כיים טוענים שהעולם נברא בשפה, כיוון שהוא פעל לפני התפתחות מדע האינפורמציה, אבל הוא באינטואיציה הבין שאותו יסוד נעלם היוצר את היקום, אותו יסוד המאפשר לאדם להתבונן על היקום, שאותו הוא מחפש, נמצא בתנ"ך, מבלי שהוא הבין את מהותו.
      איזכורו של ניוטון חשוב לדיונינו, כדי להצביע על כך, שמחוץ למדע השיטתי, קיימת תמיד מחשבה אינטואיטיבית. ניוטון הבין שבמחשבה האינטואיטיבית של התנ"ך יש תשובות החסרות לו, למרות ממצאיו המדעיים. ברור שלא הממצאים המדעיים של ניוטון, ולא הממצאים המדעיים של אינשטיין מסבירים את משמעות השפה, שפה היוצרת את ההכרה האנושית, המאפשרת לאדם להתבונן על היקום, המאפשרת את המדע. 
      עכשיו אנו יכולים לחזור לדיונינו בשפה עצמה, אותו כלי שהאבולוציה העניקה לאדם המבדיל אותו מהחיה. נשאלת השאלה הראשונית, איך נוצרת השפה על-ידי בני אדם? עלינו להקדים ולטעון שהשפה אינה יצירה אינדיבידואלית, היא יצירה קהילתית. האדם המשמיע קול, זקוק לזולת שישמע אותו. האדם זקוק לזולת כאשר הוא רוצה לכנות ישות מסוימת מחוצה לו בשם. השם שהיחיד רוצה להעניק לדבר מה חיצוני, מקבל תוקף רק אם הזולת, או זולתים מסכימים לו. השם, איננו מוחשי, השם הוא ווירטואלי, לכן הוא זקוק למקהלה שתאשר את קיומו. השפה הזקוקה לאשור מתמיד מהזולתים, יוצרת את הקהילה הנותנת לה תוקף.
     אפשר היה להניח, כפי שרצו אנשי שנער, במשל מגדל בבל, קיום שפה אחת, אבל לא כך. הסיבה לשפות רבות היא שכל קבוצת אנשים יוצרת את השפה שלה. ריבוי השפות גם מזים את טענתו של חומסקי שיכולת השפה היא אורגנית, תוצר של גן לשוני. אם סברתו היתה נכונה, אזי היתה צריכה להיות שפה אחת לאנושות. אבל, כפי שכבר הזכרנו, השפה אינה אורגנית, כמו הגוף המתוכנת על ידי חוקי הקיום, השפה היא תוצר חיצוני, חלק מהאינפורמציה היקומית, שהאדם מקושר אליה, שהאדם מתכנת
אותה יחד עם הזולתים.
    עד כמה שהשפה קשורה לקהילה אנו יכולים לראות מכך, שאם הקהילה נכחדת השפה נכחדת אתה. אבל אם הקהילה המציאה כתב, היא יכולה לשמר את הירושה התרבותית שלה בשפתה בכתובים, כמו במקרה של השומרים, שכתביהם פוענחו אחרי אלפי שנים.     
על נושאים אלו אפשר לקרא בהרחבה בספרי: 'קוסמולוגיה ושפה', 'בראשית היה הדבר – האומנם?', 'האדם בורא את עולמו'.